יומני היקר

בימים אלה שבין שואה לתקומה
צפיתי אמש  בהצגת יחיד : "הרוקמת" עם השחקנית אורלי ויסברוד
(בימוי : אלית ובר מוסיקה : רועי ירקוני) .

הצגה מרגשת במיוחד ונוגעת ללב שחקנית נהדרת ויצירתיות נפלאה !

מחליפה דמויות ואביזרי במה בחינניות וקלילות מדהימה .

"הרוקמת" היא הצגה למבוגרים

המביאה סיפור משפחתי הנרקם על הבמה בחוטי רקמה ובאמצעות מכונה עתיקה להדפסי רקמה.

אחרי 50 שנה בהן העלתה אבק בבוידעם שכוח

מתעוררת לתחיה מכונת הדפסי רקמה עתיקה ומספרת את סיפור חייה של אישה אמיצה שחיה במאה הקודמת.

סיפורה האמיתי של בריינה, אשר מחליטה לפלס דרכה ולעלות לארץ ישראל בין שתי מלחמות עולם

     כשבליבה חלום חצי ממומש על עולם הרקמה וגעגועים עזים למשפחתה ולעיר הולדתה.

לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה במסגרת 'הרצאה וסרט' שמעתי את הרצאתה המעניינת

של ד"ר ליאת שטייר-לבני

( כתבה את הספר : שתי פנים במראה 

   שדן בייצוג השואה, ניצולי השואה ותהליכי השיקום והקליטה שלהם בקולנוע הישראלי העלילתי והדוקומנטרי בשנים 2009-1945)

על הסרט :"ללכת על המים" (בבימויו של איתן פוקס)

כששומעים הרצאה והדגשה על ארועים בסרט לומדים   להסתכל גם

'בין השורות' או ליתר דיוק 'בין התמונות' על איש המוסד הקשוח הממלא את תפקידו

והמתקשה לבכות ולהסגיר רגשות

עד ש...

וצפיתי בסרט : "מטאליק בלוז" ( בבימויו של דני ורטה) הסרט עוסק ביחסי ישראל-גרמניה,

בטראומת השואה ובזיכרון הקולקטיבי הישראלי דרך סיפור מסעם לגרמניה  של שני סוחרי מכוניות ישראלים,

משחק מצוין של אבי קושניר ( שהוא בסרט בן לניצולי שואה)  ומשה איבגי .

מרגש לראות את קטעי השואה שעוברים במוחו/דמיונו  של הבן שהוא דור שני ...

עם חג העצמאות במספר בלוגים קראתי על המדינה שלנו...

כן, כולנו יודעים כמה קשה , רע, ואין צדק במדינה !

פגיעה בקשישים , חולים במסדרונות , אלימות בכל , פשע , גזענות ,

ניצולי שואה שמופקרים ע"י המדינה

הטלת מסים חדשים באופק , פגיעה בקצבת ילדים

קו העוני , שמצטרפים אליו משפחות כל שנה 

ומי יודע מה עוד צופן לנו העתיד שמזמן שכח להיות וורוד ...

אבל כבר נאמר בשיר וגם במציאות

אין לנו ארץ אחרת

גם אם אדמתנו בוערת

והיטיב ממני לכתוב

דייויד סלע -עורך האתר : נוסטלגיה

בימים בהם אנו מהלכים עם הראש מורכן,
כשצרות נופלות עלינו - מכאן ומכאן,
בימים בהם אוחז בנו מן ייאוש,
ועמישראל נראה פתאום - קצת חלוש,
בימים כאלה - אספר אודות נפלאותייך -
מדינת ישראל - אני "חולה" עלייך!!!

בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות",
והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות,
ש - "ברור שאיבדנו את הכיוון -
כולם גנבים ואין אף פוליטיקאי הגון ",
בימים כאלה - אספר סיפור אהבה -
ביני - סתם אזרח פשוט - ובין המדינה.

כי המדינה הזאת - כמו אישה מופלאה,
לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה,
היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא,
וכשצריך - אוספת היא אותי אליה בחמלה,
היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר -
והסקס איתה - גם בגיל שישים - הוא פשוט אדיר!

כי המדינה הזאת היא גם תושביה,
אלה שבאו מכול פינות העולם - דווקא אליה,
אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן,
אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן -
שבגלל חלק מאלה שפה - אלה הטובים,
שווה לחיות פה - לעולמי עולמים!!!

כי המדינה הזאת היא גם נופים,
איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים,
כמו לרדת לים המלח ביום אביב,
או לצפות מהגולן בכינרת - זה ממש מגניב,
או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים,
מכל מקום שאביט - נופים ועוד נופים.

כי המדינה הזאת היא גם ריחות,
היש עוד מקום בו כה נפלאות הפריחות,
וריח הפרדסים בשעת בקיעת ניצת התפוז,
כמה נפלא! מי בכלל ירצה מפה לזוז?
וריח המלוח, וריחו הנפלא של הירדן,
האמינו לי - ממש אין על מה להתלונן.

כי המדינה הזאת היא גם קולות,
איפה בעולם יש עוד בליל כזה של מקהלות,
בכל השפות והסלנג שרק אפשר,
וכל זה יהיה פה - גם מחר,
וזה עושה את החיים פה כה מעניינים,
זה מוכר, זה שלי, זה נעים!

כי המדינה הזאת היא גם סמלים בליבי,
ואני רוצה להודות לך, אלי,
שנתת לי לחיות במקום כה נפלא -
בו יש סיבה לחיות, בהחלט יש על מה,
שבו שירת ההמנון, הדגל, חזרה מחו"ל ועוד -
מעלים לחלוחית בעיניי, ואני נרגש מאוד!

כי המדינה הזאת היא גם חברים,
איפה יש עוד בעולם כאלה אנשים,
רק בנכר אתה לומד להעריך את העוצמה,
של חברות ישראלית, חבר אמיתי, חברה,
חברים שאוהבים אותך, אוהבים מאוד,
אנשים שאיתם אתה רוצה להיות - עוד ועוד.

כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה,
שאם רק אבחר - אראה גם אראה,
שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות -
שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות.
ולכן ישראל אהובתי - אל נא תעלבי ממשנאייך-
אני, אזרח פשוט - פשוט חולה עלייך!!!

מתוך אתר נוסטלגיה - www.nostal.co.il

אז אני לא ממש אוהבת את מילת הסלנג"חולה עלייך"

אבל מזדהה עם הכותב 

ומי שעדיין לא צפה מוזמן  לצפות בוידאו : עובדות על ישראל שמחממות את הלב

חשבתי להוסיף תמונות נוף ופרחים ממאגר הצילומים שלי והתקשיתי לבחור

ריחות אי אפשר להעביר

ובחרתי בתמונה אחת ( מקבוץ לוחמי הגיטאות)

בקבוץ הסמוך למקום מגורי

ישנה בקתה אתיופית

שמזמינה ילדים ומבוגרים לבקר, להתרשם וללמוד על אורח החיים שלרובנו זר ובלתי מוכר .

קבלנו לטעום גרגרים בטעם מוזר

לא נחשנו במה המדובר

ולהפתענו אלה היו פולי קפה

 לפני שכתשו אותם בזה .

המסורת מספרת ששתיית הקפה החלה במאה ה-9 בחבש, מה שמוכר היום כאתיופיה,

כאשר רועה עיזים ערבי שם לב כי התנהגות העיזים שלו התחיל להשתנות.

 הוא בדק את הסביבה לראות האם העיזים אכלו משהו שהשפיע עליהם והוא גילה שהעדר אכל מין פירות אדומים.

הרועה החליט לטעום בעצמו את הפירות ולפתע החל להרגיש התרוממות רוח

וחשב שיהיה מעניין להביא את הפירות אל רופא הכפר לבדוק אותם.

כך בעצם גילו את נפלאות פולי הקפה הקטנים, סגולותיהם והשפעותיהם על מערכת העצבים בגופנו.

ראינו גם היכן טחנו פעם לפני שנים

את גרגרי החיטה והשְֹעורים .

היא היתה ילדה כבת שבע

שצעדה קילומטרים רבים בשמלה אחת לגופה

שלא הורידה במשך ימים רבים

הילדים הלכו  את הדרך הקשה בדבקות אחרי הורים

באמונה שיבואו לארץ זבת חלב ודבש , גפנים ורימונים....

 
נכנסנו לבקתה שבכזאת התגוררו האנשים באתיופיה

אלו הלחמניות  שנאפו לכבודנו

כל ילד אחז בידו , המתין  לברכה ועד שחלקו לכולם ,

  ואחר כך גם כיבד את חברו כאות לחברות וידידות

קבלנו חימר וזאת אחת היצירות ( לא שלי...)

היא  גם למדה אותנו את הפתגם  , שקראתי כבר אצל  עדה

 "לאט לאט מתחילה הביצה ללכת במוֹ רגליה" (קַס בַּקַס אֶנְקֻלָל בַּאֶגֶרוּ יֶהֶדָל).

 ולפני שהלכנו קבלנו  גם  מאפה  כזה