יומני היקר

בחול המועד פסח בקרתי במוזיאון תל אביב לאמנות , והתצוגה האחרונה שראיתי

מתקשרת ליום הזכרון לשואה ולגבורה שיחול השבוע .

לקראת סוף הביקור הגעתי לחדר לא גדול כשבכניסה היה שלט : קבוץ בוכנוואלד .

שתי המילים ביחד קבוץ ובוכנוואלד לא "הסתדרו" לי במוחי , נִרְעַדְתִּי ונכנסתי לחדר התצוגה .

קראתי את ההסברים לתצוגה ובבית הוספתי ידע מהרשת .
תערוכתו של גיל יפמן,[ פרי שיתוף פעולה עם האמן דב אור־נר] "קיבוץ בוכנוולד", שמוצגת כעת במוזיאון תל אביב,

לוקחת את שמה מרגע יוצא דופן בתולדות המפעל הציוני. ביוני 1945, חודש אחרי כניעת גרמניה הנאצית,

קיבלה לידה קבוצת ניצולים ממחנה הריכוז בוכנוולד חווה בבוואריה, והקימו בה קיבוץ הכשרה כשם המחנה שבו נכלאו.

שלוש שנים לאחר מכן הועתק הקיבוץ למדינת ישראל שזה אך נוסדה.

בהמשך שונה שמו ל"נצר" בהשראת הפסוק מספר ישעיהו (יא, א) "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה".

בהמשך שונה השם ל"נצר סרני", על שם צנחן היישוב אנצו סרני.
מיד בכניסה יש מיצג סרוג של גדר צמחים להמחשה לכך שמפקד מחנה ההשמדה פקד

על אספקת שיחים שנועדו להסתיר את המשרפות. 
(סריגת הגדר היא חלק משיתוף פעולה מתמשך בין גיל יפמן [זוכה פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר לשנת 2017 ].

לקולקטיב קוצ'ינטה - קבוצה של נשים אפריקניות מבקשות מקלט החיות בתל אביב וסורגות יחד למחייתן ).

בחדר השני של תערוכה זאת ניצב עץ שוכב על צידו שהפך לסמל להתחדשות .

משחקים מחבואים בין עצי היער. ( למידע נוסף ולצפיה בסרט הוידאו למי שמתעניין אפשר לקרֹא ברשת) 
    

( בין המבקרים היתה נערה, ילדה צעירה שצלמה את עצמה בסלפי כשברקע ה"צמחיה" ,

שקלתי  לשאול אותה אם קראה את ההסבר המרגש של המיצג הזה ...לא שאלתי)

                                        לזכור ולא לשכוח !

 השמש ממהרת לשקוע שלא באשמתה

מישהו שאל אותה

אם היא מסכימה "להכנע" לשעון החורף

אני ממהרת לחוף הים

אולי הערב , ליתר דיוק אחר הצהריים

"אתפוס" במצלמתי  קרני שמש אחרונות מרצדות בזהב על המים

אנשים ספורים עדיין בים

שקית ניילון חומה עפה ( מישהו שכח אותה) ועורב אחד מקפץ לקראתה

ואולי אף תוהה מי היצור הזה שגם עף וקופץ?

שמתי את השקית בפח האשפה

ויש לציין שפחי האשפה מלאים

כלומר בחוף הזה רוב האנשים שמרו על הנקיון

והשליכו את הפסולת לפני לכתם הבייתה

ואולי כבר עבר איש הנקיון של העיריה ...

 אני מבחינה באדם שהולך ובוחן את החול עם מכשיר , אולי גלאי מתכות

ושם בשקית ניילון קטנה "אוצרות"  שהוא מוצא

ילד קטן מתרוצץ בשמחה והסבים שלו ( כנראה) רצים אחריו ...

השמש נעלמת במהירות

אני מהלכת יחפה וחשה את מי הים הנעימים  

לפתע מגלה בקבוק , אולי מישהו השאיר בו מכתב

או סתם "שכח" להשליך לאשפה,

וכך הוא נראה

והעורב והשקית ( שמעט מקרני השמש צובעות אותה בכתום)

וכמובן השקיעה של יום חם

ללא רוח וללא עננים

אבל יפה כתמיד

הערב יורד

 מרחוק הדייגים ממשיכים ולא מתייאשים אולי יעלה דג בחכתם

 ואני מצלמת את החכה שנותרה בודדה וממתינה גם לדג וגם לדייג.

ושבה לביתי .

   קשיש כסוף שיער יושב על ספסל בפארק ממול בית האבות

  לידו  יושבת אשה

 הוא אומר שלום

 לאבא  שלי שמטייל  (בכסא גלגלים שמובל על ידי העובד)

ואני הולכת לצידו .

שכנעתי את אבי לצאת מעט לפארק לאוויר הצח ולא לשבת בין ארבעה קירות בבית האבות

הפארק הזה תמיד שוקק חיים בשעות אחר הצהריים והערב

אנשים יוצאים לצעידתם היומית, קשישים יוצאים להתאוורר וילדים באים לגן עם הוריהם

ברבורים מהודרים , ברווזים , טווסים יפי זנב , תרנגולות ותרנגולים

כולם מהלכים חופשי ללא חשש מהעוברים ושבים

ושמחים לפרורי הלחם   המושלכים לעברם על ידי הילדים .

אני מידי פעם נכנסת לשם לצלם את בעלי החיים ותמיד מוזמנת לי הפתעה :

ברבור פורש כנפיים , ציפור העומדת על רגל אחת או טווס שמחליט לעשות אקרובטיקה על ספסל

אפרוחים המטיילים עם אימם התרנגולת או הברווזה

ובעונה מסויימת צומחים שם פרחים  מדהימים ביופיים  צמחי מים בשם :לוטוס קדוש

נחזור לנושא הפוסט ( לשם כך נתכנסו כפי שטליק אומר )

אבא שלי עונה לאיש לשלום

והאיש  קורא לו להתקרב באצבע מזמינה

אומר את שמו

ושואל לשמו של אבי

רוצה לדעת מה גילו

והאם יש לאבי משפחה

 אני אומרת לו שאני בִּתו

ואז הוא "שופך את ליבו"

על בתו יחידתו שמנסה לנשל אותו

לא ארחיב בדיבור ולא אכנס לפרטים

הוא מספר על מוצאו ושהוא ניצול שואה

הוא גר בביתו עם המטפלת  (היושבת לידו)

האיש הזה השתוקק לשיחה  , לספר  על מרירותו ואכזבתו

העובד המשיך   בדרכו עם אבי

נשארתי עוד מספר דקות לידו והקשבתי

 אדם שלא ראה אותי מעולם

 לא מכיר אותי

שיתף  אולי את סודותיו  ( ולא יכלתי להשאר שם כמובן לשמוע את מה שרצה אולי עוד לומר)

        קשה להזדקן...

  בטלוויזיה הוקרן הסרט "פלא" ששמעתי עליו רבות

ולמי שעדיין לא ראה אותו אני ממליצה .

פלא (  Wonder) הוא סרט קולנוע אמריקאי  מ-2017 בבימויו   של סטיבן צ'בוסקי   

הסרט מבוסס על   רב המכר  מאת ר"ג פלאסיו   בעל אותו השם  ושני ספרי ההמשך שלו.

  הסרט "פלא" עוסק בילד בעל מחלה נדירה שמעוותת את פניו ותגובות הסביבה אליו.

שם המחלה הוא mandibulofacial dystosis והיא ידועה גם בשם "טרישר קולינס".

היא באה לידי ביטוי בעצמות פנים לא מפותחות, במיוחד עצם הלסת והסנטר .

הסרט מרגש ונוגע ללב

אוגי בן ה-10 חי בבידוד מהעולם. הוא מעולם לא הלך לבית ספר אלא למד בבית,

וכאשר יוצא החוצה הוא מקפיד לחבוש קסדת איש-חלל.

היום האהוב עליו ביותר בשנה הוא, מסיבות מובנות, ליל כל הקדושים.

אוגי הוא חובב מדעים מושבע ובעולמו דמויות מסרטי "מלחמת הכוכבים" הן חלק אינטגרלי מהמציאות הסובבת. 

יש לו אחות בכורה אוהבת (איזבלה וידוביץ') ושני הורים (אוון ווילסון וג'וליה רוברטס) תומכים,

המחליטים לטובתו שהנה הגיע הרגע בו עליו לצאת מהמסגרת הביתית המגוננת, להתמודד עם העולם שבחוץ,

ולפקוד את בית הספר.

אני אהבתי את מנהל בית הספר שהקרין טוב לב וחוכמה בפניו ובעיניו .

השחקן היהודי האמריקאי מנדל ברוס "מנדי" פטינקיןמנדל ברוס 

ואולי נלמד כולנו להבין , לכבד את האחר והשונה .

 וקוריוז נחמד : האופניים עליהם רוכב אוגי בסרט הם בדיוק אותם אופניים עליהם רוכב הילד אליוט בסרט E.T,

שיצא 35 שנים לפני הסרט "פלא".

ציטוט מהסרט :

"אולי אנחנו יכולים לשנות את הדרך בה אנו מביטים" ( מדברי אוגי הילד)

* כותרת  הפוסט  מהספר המומלץ לבני נוער.

הסופרת, ר”ג פלאסיו, כתבה את הספר לאחר שהתביישה שלא הייתה מסוגלת להימצא במקום אליו

נכנסה ילדה עם עיוות בפנים. 

"פלא"  - שם השאול  משירה של נטלי מרצ'נט.

https://youtu.be/Cdq1UvPZ2bw