"אף על פי שאין אני נביא ולא חוזה חזיונות הריני מודה שאני מטפח בליבי את התוחלת והאמונה
שביום מן הימים יתלקח עם ישראל באש התלהבות נפלאה."
(מתוך מדינת היהודים / בנימין זאב הרצל)
את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ( מאי - 1860 -יולי -1904)
אין צורך כמובן להציג
מגיל הגן מזכירים את שמו כחוזה המדינה ולומדים על פעלו,
נזכרתי בו היום כשהודיעו באחת מערוצי הטלויזיה שהיום הוא יום הרצל !
יום הרצל - י' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל. יום זה נקבע על ידי הכנסת בחוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), ה'תשס"ד-2004.
מטרת החוק "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".
ונכנסתי לויקיפדיה לקרא את משנתו .
זכויות אדם במשנתו
הרצל הכיר והושפע ממכלול של משנות הוגים אשר עסקו בזכויות בעת החדשה
ובכתביו נשמעים קולות מזרמי מחשבה בני זמנו,ליברליזם, סוציאליזם ועקרונות של שוויון ,
כתפיסת עולם מוצקה המונחלת לחוקת המשטר של המדינה המודרנית. הכללים החברתיים והמשפטיים שנוסחו בכתביו,
כמשרטט את דמותה של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל, הם:
חברת היהודים תבנה בתים אשר יימסרו לפועלים במחיר נמוך.
יום העבודה יכלול אך 7 שעות, ומי שיעבוד יותר - יתוגמל בהתאם.
שוויון זכויות לנשים.
החברה תדאג לעבודות יזומות לטובת מחוסרי העבודה, בלשונו "עזרת עבודה" וזאת במקום מתן צדקה למי שיכול לעבוד.
ה"חברה החדשה" תבטח את חבריה כנגד מחלה, תאונה, מוות וכדומה. נשים הרות תקבלנה שכר מקופת הקהילה.
כל אזרח יהיה מחויב לתת שנתיים לשירות צבאי או אזרחי או לעבודות ציבוריות.
החינוך יהיה חינם מגיל הגן ועד לאוניברסיטה.
מספר אנשי הצבא והמשטרה יעלה על 10% מכלל האוכלוסייה.
המדינה תהיה נקייה ושומרת סביבה.
המדינה תהא נדיבה ומפותחת מבחינת אמצעי חשמל מים משאבי טבע ובעיקר תרבות וחינוך,
אשר תעניק לאזרחיה.
במדינה העתידית יהיו חופש דת, סמכויות אנשי הדת תוגבלנה.
הרצל שרטט הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה ללא כפייה דתית;
שבמקרה חל ב-14 במאי - יום הכרזת המדינה( לפי התאריך הלועזי)
הרצל שאחת מאמרותיו היא:
"החלום אינו נבדל כל כך מן המעשה כפי שיש סבורים.
כל מעשה האדם היו קודם לכן חלום ויהיו אחר כך לחלום".
בשנת 1897 נבחר דגל ישראל בקונגרס באזל, על ידי דוד וולפסון
שלא ידע על עיצובו של הרב יעקב ברוך אזקוביץ, גם הוא כמו הרב הציע לשלב את הטלית - עם המגן דוד. ב- 28 באוקטובר 1949, קבעה מועצת המדינה הזמנית את
הדגל שנבחר בקונגס באזל, כדגלה של ישראל.
כבר בשנת 1885 (לפני כ־120 שנה) הוחלט להכין דגל במושבה
ראשון לציון.
על הדגל המיוחד מסופר בקטע הבא:
על פי יוזמתו של ישראל בלקינד, (מחברי ביל"ו) הוחלט לארגן חגיגה לילדי "החדר" (בית ספר עוד טרם היה אז בראשון לציון). נבחר ועד מיוחד לביצוע המשימה. התלמידים שוחררו מלימודיהם, ובאו לחגיגה כשהם לבושים בגדי חג, ומזהירים משמחה. "ואני", כותב בלקינד, "ופאני מאירוביץ... היינו טרודים בינתיים בעשיית דגל". "וזו הייתה דמות הדגל אשר עשינו: יריעת אריג לבנה, שתיים שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה דוגמת הטלית שלנו ומגן-דוד של תכלת באמצע. מקוצר הזמן לא יכולנו להוסיף שום מילים באמצע