באחת מקבוצות בפייסבוק בה מזכירים אירועים בכל מיני תחומים

 ראיתי שלספר : ציפור הנפש מלאו 33 שנים !

וזה הביא אותי להזכר בספר

לקנותו  לנכדתי  ולקרא בו שוב

מיכל סנונית כתבה את הספר  בשנת 1985  .

הספר הפך עד מהרה לרב מכר בינלאומי, שזכה בפרסים רבים, וובשנת 1993 זכה במקום הראשון בתחרות עולמית לספרי ילדים

שנערכה בז'נבה .

כמו כן הספר תורגם לעשרות שפות

בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם,

אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו- אף לא פעם אחת-

כל עוד אנו חיים. בדומה לאוויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו.

ציפור הנפש בנויה מגרות מגרות, אשר רק היא יכולה לפתוח אותן. כל מגרה מייצגת רגש, שברגע שהמגרה שלו נפתחת הוא מתפרץ.

על פי הסיפור "לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגרות לפתוח.

ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו." ציפורי הנפש שונות ולכן אופיים של בני האדם שונה.

הספר מסתיים בהמלצה להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו.

את ציפור הנפש אנו חשים אך אי אפשר לצלם ולכן  אני מצרפת מספר צילומים מהאוסף שלי

של   הפרח היפהפה שלעולם לא מאכזב ביופיו  המופלא

ציפור גן עדן -סטרליציית המלכה .

ערכתי בקולאז' . הפרח  בצד ימין למטה -  ציפור גן עדן הלבנה הגדולה, ציפור גן עדן בננה, סטרליצייה ענקית ועוד.

זה שיח המתנשא לגובה 6 מטר  עם גזע עבה ועלים רחבים המזכירים את עלי הבננה ,

הפרחים דומים בצורתם לפרחי ציפור גן עדן אבל הם ענקיים. רוב הפרחים בתפרחת בצבע לבן ומיעוטם בצבע כחול.

{הכותרת נתן זך}

אני משערת שכל אחד מאיתנו קרא כבר פעם את צוואתו הרוחנית ( שרצה ברשת )

של גרסיה גבריאל מרקס

שהשבוע הוא הלך לעולמו...

ולזכרו אני מביאה כאן את דבריו

אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול . יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר.  הייתי מעריך את הדברים, לא לפי שוויים, אלא לפי ערכם. הייתי ישן מעט, חולם יותר. אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים, אנו מפסידים שישים שניות של אור.  הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים. אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי. הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם  מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב!  לילד הייתי נותן כנפיים,  אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף. לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה. הרבה דברים למדתי מכם, האנשים… למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העלייה במעלה ההר. למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו, הוא מחזיק אותו לתמיד.  למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם. כל-כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד ממכם , אבל באמת - הם לא יעזרו לי, משום שכשישימו אותי בתוך הארון, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים.  אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך.  אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך "מבלי להניח, בטיפשות, שזה כבר ידוע לך. תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו,  הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך, ושלעולם לא אשכחך. המחר לא מובטח לאף אחד,  צעיר או זקן.   היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע,  בודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה. שמור את אהוביך קרוב, תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן להגיד להם "אני מצטער " , " סליחה" , "בבקשה " , "תודה ",  וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר. אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות. בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם. תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך.

 {תובנות שכדאי לאמץ}

מרקס, שחבריו נהגו לכנותו "גאבו", הוא ככל הנראה הכותב בספרדית הגדול והפופולרי ביותר מאז סרוונטס במאה ה-17.

ספרו המונומנטלי "מאה שנים של בדידות" נמכר ב-50 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם ל-25 שפות.

היום גוגל הפתיע בתמונה מקסימה לכבודו של 

 מארק טוויין 

היום לפני 176 נולד במיזורי פעוט בשם סמואל קלמנס. ברבות הימים, העולם למד להכיר אותו בשם מארק טוויין,

 אחד מגדולי הסופרים האמריקאים.

בשביל לחגוג את יום הולדתו של טוויין, גוגל העלתה עוד אחד מהדודלים שלה לדף הבית,

שבו מוצגת אולי הסצינה המפורסמת ביותר מאחד משני ספריו הגדולים והמוכרים ביותר של טוויין: הרפתקאות תום סוייר,

שעוקב אחרי מעלליו של הנער היתום וחברו האקלברי פין בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית. השניים בורחים מהבית ומבית הספר,

מפחידים את כל אנשי העיירה שבטוחים שהם נהרגו, יוצאים למסעות ומשחקים בפיראטים.

אחריו הגיע גם ספר ההמשך המפורסם אף יותר, הרפתקאותיו של האקלברי פין,

שבו פין יוצא לשיט על המיסיסיפי עם העבד הנמלט ג'ים.

לסדרה היו ספרי המשך נוספים.