יומני היקר

 שבת אחר הצהריים

בבית האבות ( דיור מוגן , כך הם מכנים אותו)

אני מבקרת אצל אבא שלי

אנחנו יושבים ב"לובי"

חלק מהאנשים נכנסים לשמוע הרצאה

וחלק עוברים הלוך ושוב

נערות פיליפיניות  ובחור אחד מצחקקים בקול כשכולם  אוכלים במבה והפלאפון לא מש מידיהם

מידי פעם נשמע ששש...להשתיקם .

( מרבית מאוכלוסית הקשישים בבית האבות נעזרים בעזרה של עובד זר המתגורר איתם , כמובן יש לשלם עלות נוספת לבית האבות)

 חולפת על פנינו אשה זקופת גו אבל נעזרת בהליכון

אבא שלי מעיר כבדרך אגב : היא צעירה ...אולי בת 80

אבל נופלת לעתים קרובות .

אבא שלי ממתין לפגישה עם  אשה אחרת  שבאה בלווית בנה מספר פעמים בשבוע

בשעה 7 בערב בדיוק, היום הקדימו מספר דקות

אני זוכרת אותה כשעוד נִהלה שיחה בערנות

כעת

היא יושבת ושותקת

לבושה בבגדי חורף

המזגן בעל עוצמה גבוהה ( קר !)

אבא שלי מנהל שיחה עם בנה

חלפה כמחצית השעה

         וכולם חוזרים לחדרם

 ועוד יום חלף לו...