הנה מייל שקיבלתי מיקירתי האהובה ג`ני
שבלי לדעת נתן לי המון תשובות שחיפשתי באלף עיניים.
עוד מעט שנה תעבור ואני מעט מדוכדכת מכיוון שעם כל הפרוגרסיביות שלי והעוצמה שרכשתי בשנה האחרונה
השורה התחתונה ששנה עוד מעט תעבור
וכשתגיע השנה אני אתמודד איתה כמו שאני יודעת בטח גם אמצא זמן לדבר עליה
בינתיים אני בשלי הולכת על עננים ומרגישה טוב עם החיים שלי
כי יישמתי את מה שהמייל הזה מדבר עליו.
ומעבר לזה אני רגועה כי מצאתי את התשובה לשאלה מה קורה לך?
מה קורה לי? אני מאוהבת!
בעצמי!
מותר לי לא?
אני בכיתי כשקראתי אותו מתוך הקלה.
הנה לפניכם המייל המהולל:-] תהנו כמו שאני נהניתי ממנו
והלוואי ויאיר למי שצריך כמו שהוא האיר לי:
לרבים מאתנו יש מאהב ואחרים היו רוצים שיהיה להם.
אבל יש גם כאלה שאין להם, או שהיה להם ואין להם עוד.
דווקא משתי הקבוצות האחרונות באים אנשים לשאול לעצתי. הם מספרים לי שהם עצובים,
שהדאגה מדירה שינה מעיניהם, שיש להם התפרצויות בכי, שהם פסימיים, סובלים מכאבים
איומים ובבוקר קמים בלי חשק לחיות, בלי כוח ובלי מרץ.
משתפים אותי בחוסר התוחלת שיש בחייהם, בשעמום ובמונוטוניות של ימיהם. עבודתם היא
רק לצורך פרנסה בדוחק ואינם יודעים מה לעשות בזמן הפנוי.
סרט החיים מרצד לנגד עיניהם והם לא משחקים בו.
אני יודע שלפני ביקורם אצלי, הם כבר פקדו קליניקות שונות והמרפא התורן הדביק להם את
התווית השחוקה של "מדוכא" וצייד אותם במטען הבטוח והבלתי מועיל של תרופות אופנתיות נגד דיכאון,
עצבות ושחיקה.
ואז, לאחר ששוטחים בהרחבה את תלונותיהם, אני נוהג לומר להם שאינם זקוקים לתרופה נגד דיכאון.
מה שבאמת הם צריכים הוא מאהב.
בנקודה זו, מעניין לראות את תגובות הנועצים - לרוב פוקחים לרווחה את עיניהם וממלמלים
הברות בלתי ברורות.
יש השואלים כיצד איש מדע בגילי, מציע הצעה מהסוג הזה ורבים אחרים פשוט קמים, אוספים
בחופזה את מעילם ומסתלקים לבלי שוב.
לאלה שלמרות ההלם מחליטים להישאר ולא נסים מבוהלים, אני מבהיר:
מאהב, פירושו, מה שאנחנו אוהבים, מה שמעורר תשוקה.
מאהב הוא נשוא המחשבה האחרונה לפני שפורשים לישון והדבר שלעתים גורם לנו לנדודי שינה.
מאהב הוא המשהו או המישהו שגורם לנו להלך "על עננים", מה שמעניק תוכן וסיבה לחיים.
קורה לא אחת שאנו מוצאים את המאהב בבן הזוג שלידינו, אך לפעמים באדם שהוא מחוץ לחלל הזוגי.
אולם המאהב הנכסף יכול להסתתר גם באומנות, בחיי הקהילה, ביצירה המוסיקלית או בהתרגשות
של טיול אביבי; בעבודה , אם היא יותר מאמצעי לפרנסה, בפוליטיקה, ביצירה הרוחנית ובאמונה,
מסביב לשולחן עם אוכל טוב, יין וחברים. מאהב יכול להיות הרצון והסקרנות ללמוד, תחביב מרתק
וכל הדברים המשכיחים מאתנו את קטנוניות היום יום, את אומללות וסופיות החיים.
לשון אחרת: מאהב הוא המישהו או המשהו שגורם לנו להתאהב בחיים ומרחיק אותנו
מההישרדות הסתמית והעצובה.
והישרדות זו, מהי? הישרדות פרושה לפחד לחיות. הישרדות פרושה להציץ דרך תריסים
מוגפים איך האחרים חיים ונושמים אוויר צח.
פרוש הישרדות הוא - לשנוא את גופנו, לא ליהנות מאוכל, למדוד לחץ דם ולנדוד מרופא לדיאטנית,
מגורו למגיד עתידות. להתרחק מכל הזדמנות של שמחה, לבחול ממעשה אהבה, לסבול עם כל קמט
חדש שהרווחנו ביושר ולפחוד מאוויר צח, מגשם, מפריחה ולא לעצור לרגע בזמן השקיעה.
הישרדות היא לחשוש מלחיות כעת כי אולי נוכל לדחות את החיים למחר.
לכן, אני מנסה לשכנע את מי שפונה אלי לא להתעקש לשרוד. מנסה לשכנע שנצא לחיים
ונחיה אותם במלוא חופניים, "חפשו לכם מאהב, תהיו גם אתם,ידידי, מאהבים. בחיים שלי
אני מתעקש להיות השחקן הראשי!".
וכל זאת, בידיעה שהחיים הם לא דבר קליל.
שבמהלך הדרך יש שריטות ואכזבות, אובדן, מכאובים ולפעמים מפסידים בהימור.
שהחרטות והלבטים הם לעתים כמו מאכלת נעוצה בלב.
אבל, יחד עם כל הקושי, הסוף העצוב הוא איננו המוות.
אין אפשרות לצאת חי מהחיים.
הדבר העצוב הוא כשאין עוז לחיות.
צאו לרחוב ובלי חשש, מצאו לכם מאהב!
כל הידע האנושי מהרמב"ם ועד פרויד, מאסף הרופא ועד קריסטיאן ברנר ,הרופאים והמרפאים,
האסטרולוגים, הכימאים , אל-כימאים והפסיכולוגים, לאחר שנים של לימוד ומחקר,
הגיעו למסקנה ברורה וחדה:
כדי להיות במצב של בריאות שלמה, להרגיש טוב בגוף ובנפש, כדי להיות מרוצה,פעיל ובריא,
המרשם הטוב ביותר הוא להיות מאוהב בחיים.
מי שמבין שהחיים הם מתנה,
יודע שמתנות לא מחזירים.
את החיים, פשוט חיים.
ועוד משהו.
לאחרונה מי שהחשבתי חברה עשתה את הכביסה המלוכלכת שלי ושלה בפרהסיה
כדי לתת לעצמה ליטוף לאגו במקום לבוא ולדבר איתי.
אני מקדישה לה את אגדת המסמרים שהולכת בערך כך:
היה היה נער שבזמן מריבה עם אימו ואביו הטיח בפניהם דברים קשים ועלב בהם קשות.
לאחר מחשבה ניגש הנער שוב וביקש סליחה. אך אביו החליט שעדיין עליו להיענש.
למחרת היום אביו החליט שעונשו יהיה לדפוק 100 מסמרים בגדר.
כשסיים הנער לדפוק את המסמרים בגדר העץ הורה לו אביו לשלוף אותם אחד אחד.
בתום העבודה ניגש אליו הנער ואמר לו אבי סיימתי.
אבל איני מבין את המטרה לשמה נתת לי את העבודה אם ממילא הייתי צריך לשלוף אותם.
אמר לו אביו אומנם שלפת את המסמרים מן הגדר אך הצלקות של המעשה שלך נשארו.
כך גם עם מילים
כל סליחה שלא תאמר לא תשנה דבר לאחר שכבר אמרת ופגעת.
מילים משאירות פגיעה קשה שגם שנים אחר כך משאירה סימן על ליבו של האדם שפגעו בו.
אני מציעה לך יקירתי הנאווה שתחשבי שוב על מה שאמרת ועל איך שבחרת לומר את הדברים.
ובחברה הבאה שלך שאולי תיעלבי ממעשה שעשתה תנסי להיות כנה וישירה
זה יוסיף לך בחיים יותר. ואולי גם יעזור אם תבררי לעומק מה היה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka