ואריאלי שלי, שיבדל"א, כל הזמן מבקש, ממני אימא אני רוצה חיה. הוא כבר בן שלוש וחצי וגודל לבד.
הוא נורא רצה אח או אחות. אבל לא הלך לנו SO FAR.
וגם לא יהיה בזמן הקרוב. והוא גודל לבד.
וזה לא הולך להשתנות בקרוב. "משעמם לי אימא", הוא אומר לי, " אין לי אף אחד לשחק איתו". והוא צודק. כמה אפשר ללכת לחברים בגילו? הוא לא בגיל ההתבגרות אז המקום האהוב עליו לשריצה הוא עדיין אצלי בבית, אבל אימא ואבא הם לא חברים. וילד? ילד צריך לגדול עם חיות. אני גדלתי ככה, אבא שלו גדל ככה וגם הוא יגדל ככה.
ואומנם כששואלים אותו איזו חיה אתה רוצה הוא עונה בפנים רציניות:
"חתול אחד ושני כלבים פינגווין היפופוטם, קרנף, אימא אני רוצה גם קרנף אחד ג`ירפה ושלושה נמרים וגם גמל , אימא גם גמל גבוה ויפה."
וכשאבא שלו אמר לו "ומאיפה תכניס הביתה גמל?" הוא ענה לנו "דרך החלון, מה הבעיה אבא תשבור את התריס ותכניס את הגמל" וכשאבא שלו הקשה "ואיך נרים את הגמל לחלון?" הוא מיד הסביר "עם המנוף שעומד בקצה הרחוב אבא, נו באמת אבא, זה מאוד פשוט"...
אז התייעצתי עם אבא שלי על מה נביא כלב או חתול, והוחלט על חתול מכיוון שחתול יודע לדאוג לעצמו וכשיגדל קצת לפחות חצי שנה שנה נביא גם כלב. ואז אבא שלי מתקשר אליי. אני רוצה להראות לך מישהו. והוא סיפר לי שהוא הלך לחנות חיות לקנות אוכל לטולוז והיו שם גורים שהתעללו בהם והפרידו מאימא שלהם, וילדים באמת טובים
אספו אותם בארגז והביאו לחנות החיות, שם טיפלו בהם יפה ועזרו להם להחלים, ואחד מהם שרטו לו את העין והוא עיוור. והוא בן חודשיים וחצי. ומי ירצה חתול עיוור בעין אחת? אז אבא שלי ענה, אני.
והחתלתול הזה כרגע גדל יחד עם טולוז, והוא יהיה של אריאלי מתנה.
והיום נחסן אותו, ונעקר אותו וניתן לו להתרגל לבני אדם עוד כמה ימים, רק שיתחזק קצת ונביא אותו לאריאלי. אתמול היתה בינהם הפגישה הראשונה, אריאלי בכה בדמעות כשנפרדנו ממנו, אבל הסברנו לו שצריך לסדר את הבית ושצריך לאסוף את כל הצעצועים שלו כדי שהחתלתול לא יבלע כלום.
וזהו. אז יש לנו חתול חדש. אפור עם פסים שחורים ועין אחת שחורה בינתיים והשניה שרוטה לכל אורכה אבל עדיין יפה. והוא שלנו.
ואיך קוראים לו?
"אריאלי איך תקרא לחתול שלך?"
"חומי"
"אריאלי חומי זה שם של כלב, אולי תקרא לו הירושי?צ`יאקי? גונג?דייטו? ריו? יאמאפי?" (מה שזיכה אותי במבט ארוך צדדי מאבא שלי שאומר רוצה בוקס

עם השמות היפניים שלך??



)
"לא אני אקרא לו....מממממ....שחרלולו" (שם של ילד מהגן שלו)
"לא לא נראה לי" אני אומרת לו "אולי ברליוז?" (טולוז מארי וברליוז הם מחתולים בצמרת)
"לא", נקרא לא פיגאות כמו החתול של מיני מאוס" אריאלי שנה אחריי
"פיגה מה??" שאלתי? "אריאלי פיגארו, רו לא אות"
"אבל אני רוצה לקרוא לו פיגאות"
"אבל אין דבר כזה פיגאות, יש פיגארו לחתול שלה קוראים פיגארו"
"טוב, אימא", הוא אומר לי בטון של לא מאמין לך אבל אין לי כוח להתווכח איתך "פיגארו, אז נקרא לו פיגארו".
אז תכירו,
פיגארו הקטן הוא עכשיו חלק אינטגרלי מהמשפחה שלנו, שלא משנה איך אבל היא מתרחבת בדיוק לטעמי

.