לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אימא של תינוק פאנטום

אני לולי. אימא של אריאלי ושל נועם שיבדלו לחיים ארוכים. אני גם אימא של אסף. שיגדל רק בלב שלי. אני כאן כדי לספר איך לומדים להתמודד עם העולם הפנימי והחיצוני כשמאבדים את התמימות באמצע ההריון ואיך החיים נראים מפרספקטיבה שונה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2009

אבל סבא...הביא לי חתול קטן...


טולוז, נתחיל בטולוז. הסיפור של טולוז הוא כזה, כשעברתי את ההפלה הראשונה, ישבתי בחנות של אבא שלי, וטולוז הגיע והתיישב לידי והניח עליי את הראש ונמנם. זה לא אמור להיות יוצא דופן כי חיות מרגישות את בני האדם שהן אוהבות אלמלא היו לסיפור שתי נקודות מעניינות.הראשונה היא שטולוז הוא חתול רחוב אפור עם פסים שחורים ועיניים ירוקות, והוא היה בן כשמונה חודשים כשהוא בא לראשונה אלינו וככה החליט שהוא מתיישב לידי ועוד נרדם עליי, השנייה שעד לאותו הרגע לא הייתי בנאדם של חיות אבל אם היו אומרים לי לבחור הייתי בוחרת כלב כי ככה גדלתי, כלב בלבד, ואם לומר בעדינות ממש לא אהבתי חתולים. אבל הוא בא נימנם קצת,  ואחר כך הלך לחפש אוכל ונתקל במלכודת עכברים מאולתרת שמישהו הניח וחתיכת דבק נדבקה לו לפה. הוא בא אלי מילל, וישב בשקט כשבעדינות ניגבתי לו את הדבק. מאותו הרגע זו היתה כבר אהבה גדולה. אבל בגלל שהוא חתול רחוב השארנו אותו בחנות שלנו. והוא הפך עם הזמן למשהו קבוע, עם פינה משלו ארגז משלו וכו`. מדי פעם אחותו חתולת האשפתות הזוועתית שקרויה בשם מארי והחבר שלה חתול זבל עם עין אחת בצבע כתום שזכה לכינוי "אבא בו מהר הדבר המפחיד הזה שוב פעם פה" באו קצת לתת לטולוז מכות, אבל מארי גם הבחינה שאיפה שטולוז יושב יש אוכל ולכן התחנחנה לאבא שלי ולטולוז ומדי פעם היא נשארת לישון לילה. למורת רוחו של טולוז כמובן. לפני כ 3 חודשים היא שיכנעה כנראה את טולוז ללכת איתה והם נעלמו לחודש ו 10 ימים שבשובם חזר טולוז עם חתכים בכל הגוף, רזה כשלד מקיא דם וגורר רגל. אבא שלי בישר לי בעדינות שהוא מקווה שהם יצליחו להציל אותו, ולקח אותו לוטרינר שאמר לו שכנראה החתול או שעבר התעללות או רכב דרס אותו ויש לו סיכוי לשרוד בעזרת טיפול מסור או שנרדים אותו. אז טיפלנו בו, אבא שלי יותר נכון, קיבע לו את הרגל, והיינו באים גם בשבת כדי שלא יהיה לבד ומכינים לו אוכל, אחרי חודש הוא חזר לעצמו, הוא אומנם גורר רגל אחת שכבר לעולם לא תחלים, אבל הוא שוב מאושר שבע, הפרווה שלו מבריקה, גם מארי חזרה, בהריון מתקדם, אבל בחרה לא להמליט אצלנו ומאז שהמליטה היא רק באה לאכול וחוזרת לגורים שלה.
וכל אותו הזמן אני חוככת אם כדאי לקחת את טולוז אליי הביתה כדי שלא יקרה לו שוב משהו כזה, או שלא לגרום לו טראומה נוספת של לקיחה ממקום שהוא אוהב ומרגיש בו בטוח.
ואריאלי שלי, שיבדל"א, כל הזמן מבקש, ממני אימא אני רוצה חיה.  הוא כבר בן שלוש וחצי וגודל לבד.
הוא נורא רצה אח או אחות. אבל לא הלך לנו SO FAR.
וגם לא יהיה בזמן הקרוב. והוא גודל לבד.
וזה לא הולך להשתנות בקרוב. "משעמם לי אימא", הוא אומר לי, " אין לי אף אחד לשחק איתו". והוא צודק. כמה אפשר ללכת לחברים בגילו? הוא לא בגיל ההתבגרות אז המקום האהוב עליו לשריצה הוא עדיין אצלי בבית, אבל אימא ואבא הם לא חברים. וילד? ילד צריך לגדול עם חיות. אני גדלתי ככה, אבא שלו גדל ככה וגם הוא יגדל ככה.
ואומנם כששואלים אותו איזו חיה אתה רוצה הוא עונה בפנים רציניות:
"חתול אחד ושני כלבים פינגווין היפופוטם, קרנף, אימא אני רוצה גם קרנף אחד ג`ירפה ושלושה נמרים וגם גמל , אימא גם גמל גבוה ויפה."
וכשאבא שלו אמר לו "ומאיפה תכניס הביתה גמל?" הוא ענה לנו "דרך החלון, מה הבעיה אבא תשבור את התריס ותכניס את הגמל" וכשאבא שלו הקשה "ואיך נרים את הגמל לחלון?" הוא מיד הסביר "עם המנוף שעומד בקצה הרחוב אבא, נו באמת אבא, זה מאוד פשוט"...
אז התייעצתי עם אבא שלי על מה נביא כלב או חתול, והוחלט על חתול מכיוון שחתול יודע לדאוג לעצמו וכשיגדל קצת לפחות חצי שנה שנה נביא גם כלב. ואז אבא שלי מתקשר אליי. אני רוצה להראות לך מישהו. והוא סיפר לי שהוא הלך לחנות חיות לקנות אוכל לטולוז והיו שם גורים שהתעללו בהם והפרידו מאימא שלהם, וילדים באמת טובים
אספו אותם בארגז והביאו לחנות החיות, שם טיפלו בהם יפה ועזרו להם להחלים, ואחד מהם שרטו לו את העין והוא עיוור. והוא בן חודשיים וחצי. ומי ירצה חתול עיוור בעין אחת? אז אבא שלי ענה, אני.
והחתלתול הזה כרגע גדל יחד עם טולוז, והוא יהיה של אריאלי מתנה.
והיום נחסן אותו, ונעקר אותו וניתן לו להתרגל לבני אדם עוד כמה ימים, רק שיתחזק קצת ונביא אותו לאריאלי. אתמול היתה בינהם הפגישה  הראשונה, אריאלי בכה בדמעות כשנפרדנו ממנו, אבל הסברנו לו שצריך לסדר את הבית ושצריך לאסוף את כל הצעצועים שלו כדי שהחתלתול לא יבלע כלום.
וזהו. אז יש לנו חתול חדש. אפור עם פסים שחורים ועין אחת שחורה בינתיים והשניה שרוטה לכל אורכה אבל עדיין יפה. והוא שלנו.
ואיך קוראים לו?
"אריאלי איך תקרא לחתול שלך?"
"חומי"
"אריאלי חומי זה שם של כלב, אולי תקרא לו הירושי?צ`יאקי? גונג?דייטו? ריו? יאמאפי?" (מה שזיכה אותי במבט ארוך צדדי מאבא שלי שאומר רוצה בוקס עם השמות היפניים שלך??)
"לא אני אקרא לו....מממממ....שחרלולו" (שם של ילד מהגן שלו)
"לא לא נראה לי" אני אומרת לו "אולי ברליוז?" (טולוז מארי וברליוז הם מחתולים בצמרת) 
"לא", נקרא לא פיגאות כמו החתול של מיני מאוס" אריאלי שנה אחריי
"פיגה מה??" שאלתי? "אריאלי פיגארו, רו לא אות"
"אבל אני רוצה לקרוא לו פיגאות"
"אבל אין דבר כזה פיגאות, יש פיגארו לחתול שלה קוראים פיגארו" 
"טוב, אימא", הוא אומר לי בטון של לא מאמין לך אבל אין לי כוח להתווכח איתך "פיגארו, אז נקרא לו פיגארו".
 
אז תכירו, פיגארו הקטן הוא עכשיו חלק אינטגרלי מהמשפחה שלנו, שלא משנה איך אבל היא מתרחבת בדיוק לטעמי.
נכתב על ידי lulinka , 28/1/2009 23:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  lulinka

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlulinka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lulinka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)