מה שהיה
תשכח מזה
מה שיהיה לא משנה
מה שאבקש בעולם כזה -
תן לי את היום הזה!
תן לי שמש על הבוקר
ויונה מעל הגג
תן לי תכלת ברקיע
תן לי יום אחד של חג.
מה שהיה...
תן לי אהבה חולפת
תן לי אהבת עולם
תן לי יד שמלטפת
רק אותי מבין כולם.
מה שהיה...
זה שיר שאני מאוד אוהבת, אני מסכימה איתו ולא מסכימה איתו
והוא ממצה את כל מה שיש לי לומר.
כשבחיים שלנו קורים לנו דברים שעוצרים לנו את החיים בנקודת זמן מסויימת
הברירה שלנו להמשיך או לעצור היא בסופו של דבר לא תלויה באף אחד
כמה שנרצה להאשים או להיעזר או להתלות או להתחבא
אחרי אחרים אלו סתם סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להרגיע את הפחדים
הכי עמוקים שלנו.
הפחד להתמודד לבד בלי תמיכה, הפחד הזה לא לדעת מה תהיה התוצאה מראש.
בסופו של דבר אנחנו נקבע את מה שנעשה ואת מה שיקרה לא משנה
כמה ינסו לכוון אותנו, נפעל לפי דפוסים שאנחנו בורחים בהם מראש לטוב ולרע.
עד כה הבלוג נגע ללידה של ילד הפאנטום שלי.
במשך שמונת החודשים האחרונים, הוא ליווה אותי בזמן ההריון הנוכחי,
כתבתי כאן למגירה אם ניתן לומר את זה כך.
לא בגלל שלא רציתי שידעו אלא כי אם היו יודעים
הייתי מחוייבת לשוב ולהתמודד עם דברים שלא יכולתי להם.
הפחדים ליוו אותי כל ההריון הזה. הם עוד לא עברו.
הם יעברו כשאחזיק בו בידיים שלי ואנשק אותו ואוכל
לשאוף את ריחו אל קרבי.
אז אני אדע שאני בסדר.
אני עומדת לחשוף
את כל הלבטים שליוו אותי במשך ההריון.
עשרה פוסטים אולי יהיו יותר עד ללידה,
שם כתבתי מרחשי לבי על ההתמודדות בתוך זה.
לאחר הלידה אסגור פרק נוסף בהוויתי.
אולי אמשיך לכתוב על חווית ההורות שנהוג לכנותה הורות לאחר אובדן
למרות שהייתי הורה גם לפני כן וגם במהלך.
אולי. אני אינני יודעת מה יעלה ומה יצוץ
התהליך הזה שעברתי ושרציתי לחשוף אותו בפני כל אלו שעברו גם אבל לא מצאו איך להביע את המילים
היה לי חשוב.
היה לי חשוב לא בגלל מניעים של חשיפה כי היא לא היתה לי קלה בשום פעם שהעליתי לכאן פוסט.
אבל ידעתי שכל עוד אני משמשת פה למישהי שכרגע הכאב חונק אותה
אני את שלי עושה.
אז כמו שלא הסתרתי את נפשיעצמי והוויתי אז גם כיום אני לא מסתירה.
אין התייפיפות או החלקה של המציאות
הפחדים הרצונות החרדות החששות הכל היה שם
ועם הכל אפשר להתמודד.
עם הכל.
צריך רק להבין שכל עוד אני מתמודדת זה אומר שאני חיה ונושמת.
וכל עוד טיפסתי במעלה ההר עצם הצלחת הטיפוס עצמו שווה יותר מכל
פיסגה שאליה הגעתי אי פעם.
כי התוצאה ככל שתהיה חשובה ומשמעותית היא רק נקודת מוצא חדשה.
הטיפוס, אי הויתור וההתמדה הם מה שעושים את כל ההבדל.
רק בריאות ואושר.
וידיים מלאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka