נכתב ב 26/5/09
יש לי אקו לב עובר עוד אחת עשרה שעות
אני לא פוחדת כי אני יודעת שהפעם הכל בסדר
אני בחרדה כי כבר ראיתי הרבה דברים בחיים שלי
אני ערה עכשיו השעה ארבע וחצי לפנות בוקר
קמתי כי האף התחיל לדמם לי...מתוך שינה
קמתי להקיא.
זה רק לחץ? אני לא יודעת
אני מגיעה לתקופה שיכולת החשיבה שלי והכתיבה שלי מתבטאת בעיקר בשיתוק
אני לא חושבת ישר או בבהירות
שנה שעברה הכל היה פשוט יותר
יכולתי להתנתק
השנה יש לי מישהו בבטן שמזכיר לי איך היה פעם
למה אומרים שלדבר על זה זו תרופה טובה?
היא בדיוק כמו הדחקה
לא בעצם יותר גרוע
לפחות בהדחקה אתה יודע שאתה מדחיק
או לא בעצם אבל לא חשוב זו לא הנקודה
הנקודה היא שהפחד הזה מהלא נודע משתק אותי ומכאיב לי
חוסר השליטה על מה יהיה
למרות שאני יודעת שיהיה בסדר הפעם הזו קשה לי נפשית
אולי כי אני עדיין קרובה למה שקרה
אולי כי בחרתי להתמודד ולא להתעלם
אז יש דברים שהם חצי סגורים מפאת הזמן
אני לא יודעת איך נשים מקבלות הריונות אחרי אובדן בשלוות נפש יחסית או יותר
מוזר איך הן משלימות איתם
ואם כן למה?
אני רואה את הצד השני
זה שדש באובדן עד כלות, מנסה למקסם אותו תוך כדי הימים שעוברים
אני מאמינה להן שאולי זה עוזר להן אני רק
לא מבינה איך
אני עייפה הגוף שלי חולה, הברזללא מצליח להתאושש ורק בירידה
כאבי ראש סחרחורות הזריקות כואבות
כואב להקליד
כי כריות האצבעות פצועות ממדידות הסוכר חמש פעמים ביום טוב
לקום בשלוש לפנות בוקר למדוד סוכר כדי לראות שאין נפילה
ואחר כך לא להירדם משבש לי את כל היום
אני יודעת שהדאגות רק מחלישות אותי
אני גם יודעת שזה יעבור כשאני אשמע שהכל תקין
אז תרשו לי עוד קצת לדאוג
אל תגידו לי את משפטי המחץ כי הם מיותרים
תרשו לי להזיל דמעות של פחד ולחץ
זה לא עוזר אני יודעת אבל זה לפחות יוצא החוצה
ופחות שורף אותי מבפנים.
עוד 4 חודשים
ב"ה
עוד 4 חודשים
תן לי אלוהים לחבק אותו ולהנות ממנו חי ובריא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka