אני בהריון.
הנה אמרתי את זה.
זה הצליח לצאת החוצה
אני בהריון.
אני כבר בשבוע 33. פניי לניתוח הקיסרי מכיוון שהוא לרוחב.
לא משנה לי חוץ מלהוציא אותו חי בריא ונושם. לא רק אותו את שנינו.
זו המטרה.
יש הריון. יש הריון לא קל. יש הריון קשה. ויש אותי בהריון.
חצי מהזמן מעל ל 28 שבועות התעלמתי הדחקתי לא התמודדתי.
השבועות האחרונים כל כך קשים מהבחינה הבריאותית והחום הכבד של יולי אוגוסט
מוסיף את נדבכו.
האושר יגיע אחר כך.
כרגע אנחנו מתרכזים למשוך עוד קצת ממש עוד קצת.
חמישה שבועות לניתוח. אני מבקשת להגיע לשבוע 38 מלא כדי לתת לו את כל
הצ'אנס שבעולם להגיע ל 3 קילו
להיות גדול מספיק.
בגלל הסכרת הלא מאוזנת שלי יבדקו לו את הסוכר בשעות הראשונות של חייו.
בגלל הקלקסן והקרישיות יבדקו לו גם את זה.
אני אשן, כי אני בגלל דילול הדם לא יכולה לקבל
אפידורל אבל אבא שלו יהיה איתו ולא ימוש מצידו.
אני אהפוך את העולם כדי שהוא יהיה איתי בחדר 24 שעות.
אני לא זקוקה לאיש.
אני והוא. הוא ואני וזהו.
אני כבר יכולה לומר שאני מחכה לו.
כל יומיים שלושה מוניטור בגלל המנח שלו. אני לא מבקשת ממנו להתהפך.
לא מבקשת ממנו לזוז. שישאר איך שנוח לו. שיתענג על כל דקה בפנים כמו
שאדאג להיות שם איתו כל דקה בחוץ.
לנשק לחבק לאהוב.
אני כבר מרגישה את זה.
אני כבר אומרת לו שאימא כאן מחכה לרגע שנהיה מוכנים.
אני יכולה שוב לראות את עצמי אימא לילוד.
לתינוק רך בימים.
אני בהריון. אני עומדת ללדת בקרוב.
זה לא חלום. זו מציאות.
תודה לאל.
זו מציאות.