נכתב במקור ב 6 ליוני 2009
טוב צאו (וכרגע) החוצה מנקודת ההנחה שאני כבר הענקתי שם
כי זה לא נכון
זה פשוט
כל כך הזכיר לי
מאתמול אפשר לראות את הבעיטות גם מחוץ לבטן
התחלתי לבכות
העצב אופף אותי לא שאני לא שמחה עליהן אבל הן מכריחות אותי להתמודד
ועד עכשיו יכולתי להכחיש שמדובר בגזים או משהו בסגנון
שוב ילד שלי בועט בי ושוב אפשר להרגיש
עוד בדיוק 15 ימים נותרו עד לסקירה השנייה
עד לחותמת שהכל תקין ואפשר להמשיך הלאה
בחרדות הרגילות
עוד בדיוק 19 ימים מאז שאסף שלי נפטר ועוד 22 ימים מאז שנולד ללא רוח חיים
בדיוק לפני שנתיים
אני לא מרחמת על עצמי באמת שלא
אני גם לא חשה אימה אלא עצב לא תהומי ולא עצום אבל קיים
אני בזמן האחרון חושבת יותר ויותר על כל מה שקרה
אבל הגוף שלי עסוק בהריון הנוכחי
זה מוזר בשנה הקודמת הגוף מאוד זכר
הייתי חולה מרוסקת במיטה עם איזו שפעת או אנגינה
בכיתי המון והסתגרתי שלושה ימים מול המחשב ראיתי סדרה ולא יצרתי קשר עם העולם
אבל זה עבר ואפילו מהר וההתאוששות היתה מהירה גם כן
השנה אני פשוט חסרת סבלנות שיעבור הזמן
יש שיר של שלום חנוך שיצא כשאני אם אני לא טועה הייתי בת שבע או שמונה
וכבר אז בתור ילדה קטנה אהבתי מאוד את השיר הזה
ולמרות שהוא לא קל הוא גורם לי לנחמה ומחזק אותי מאוד בימים האלו
אני חולקת איתכם כמו כל דבר שאני עושה
שיהיו רק בשורות טובות
על פני האדמה
הצמח הוא הזרע הוא הצמח שצומח עם הזמן
והאדם הוא ילד הוא אדם מתפתח עם הזמן
הארץ היא הבית שבארץ שבנית עם הזמן
הנצח בוא הרגע הוא הנצח שהספקת עם הזמן
ותגיד רק זמן,
והזמן עובר
אם זה כאן או במקום אחר
ועוד עלה,
עוד עלה נושר על פני האדמה
השיר הוא המלה, היא השיר שלא פסקת עם הזמן
האהבה היא פלא אהבה שגילית עם הזמן
אנחנו זה הקשר זה אנחנו שהלכנו עם הזמן
הילדים הם גשר אל עצמנו שנתן לנו הזמן
ותגיד רק זמן,
והזמן עובר
אם זה כאן או במקום אחר
ועוד עלה,
עוד עלה נושר על פני האדמה
על פני האדמה כמו עשב בר כחול
אשר על שפת הים,
כשורשים בהר בתוך הנשמה,
בחלומות בהבנה האיומה,
במוות הקצר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka