אלוהים נתן לך במתנה נכתב במקור ב-23 באפריל 2009
ביצוע: איתן מסורי מילים: דוד חלפון לחן: איתן מסורי
אלוהים נתן לך במתנה
דבר גדול, דבר נפלא
אלוהים נתן לך במתנה
את החיים על פני האדמה
נתן לך את הלילה והיום
אהבה תקווה וחלום
קיץ, חורף, סתיו, אביב
נשמה טובה להביט סביב
נתן לך שדות ירוקים
פרחים ועצים מלבלבים
נהרות, נחלים וימים
שמים, ירח, כוכבים
אלוהים נתן לך במתנה
דבר גדול, דבר נפלא
אלוהים נתן לך במתנה
את החיים על פני האדמה
נתן לך חגים ושבתות
את ישראל ארץ האבות
ידיים וראש להגשים חלומות
נתן לך את כל הנפלאות
נתן לך דברים כל כך יפים
להביא לעולם ילדים
להאזין לשירים, לראות צבעים
הו, מה רבו מעשיך אלוקים
אלוהים, תן לי רק עוד מתנה
מתנה קטנה, אך נפלאה אלוהים,
תן לי רק עוד מתנה
את השלום על פני האדמה
זו הפעם הראשונה שאני מסוגלת לכתוב.
אומנם תקראו את זה רק עוד חצי שנה אבל לא באשמתכם.
לא באשמת אף אחד.
זה בגדר של זה לא כאן עד שזה לא בידיים שלי, ואני לא מסוגלת לנהוג אחרת.
אתמול היתה הסקירה הראשונה.
ד"ר שפירא המופלא ברופאים הסתכל עלינו ואמר לי גברת
את את שלך תרמת לסטטיסטיקה, הילד הזה בריא.
עוד הצלחתי להתאפק באותו הרגע, אבל מאז אני בוכה.
אני עוד לא מרגישה הקלה לגמרי, אני ארגיש אותה אחר כך.
כשיהיה לי ילד חי בריא ונושם בידיים
כשאוכל לספור את אצבעות רגליו הקטנטנות
ולהריח את עורו
ולנשק את לחייו ולהרגיש את חומו.
עד אז אין לי מרגוע.
אבל אני יכולה כבר לכתוב.
אלו היו ארבע עשר השבועות הארוכים ביותר שחוויתי לאחרונה.
כן לא אומר בחיי כי כבר חוויתי המתנות מורטות עצבים. גם לפני שנתיים
וגם לפני שנה כשאבי היקר שכב מתחת לסכין המנתחים
נותן להם לעקור גידול ענק מבית החזה שלו.
אבל הם היו ארוכים מורטי עצבים ולא היה מזור לרגשותיי.
רק עכשיו אני מסוגלת להעלות על הפסאודו נייר בממוחשב הזה את מה שעובר עלי.
אני כותבת והשעה ארבע חמישים לפנות בוקר.
זה לא נותן לי מנוח.
אני לא היחידה, אני לא היחידה שעברה אובדן ולא היחידה שילדה שוב.
אבל אני היחידה, בעיני. כי כרגע אני לא מסוגלת להביט על העולם.
אני יודעת, אינני אדם טיפש או הדיוטה מוחלטת, אני יודעת.
אני עוברת כרגע מה שרבות אחרות עוברות כמעט יום יום עד שהן יולדות.
חלקן כבתוך בועה, מוחקות בהדחקה מוצלחת את מה שקרה,
חלקן בחיטוט ישיר והתעסקות אובססיבית השוואתית.
אני לא כך ולא כך אז וודאי יש עוד רבות שנוהגות גם כמוני.
אני במחתרת, כלומר כשרואים אותי יודעים, קשה לטעות בבטן הבולטת.
היא שם מזדקרת, מספרת לכל העולם את מה שאני מנסה להסתיר, וכאן המקום לציין,
זה נובע רק בגלל שיש לי סיבה
כבר בעבר הייתי צריכה להתמודד עם מבול הטלפונים ולהסביר שוב פעם ושוב פעם למה
אני מבקשת שלא יתקשרו לאחל לי מזל טוב בחודש הבא
המנגנון ההגנתי פועל במישורים נוספים, רק חוג מצומצם מאוד כאמור יודע על ההריון,
אני גם איתם לא מוכנה לדבר,
אני חיה מיום ליום, מסמנת וי על כל יום שעובר ואני מצליחה להמשיך רק בצורה הזו.
אני בבית, בשמירה אגב מהשניה שגיליתי על ההריון,
בבוקר בודקת סוכר, בערב מזריקה קלקסן לדילול דם,
בין לבין לוקחת תרופות ומבלה את ימי בקופת החולים ובבית החולים במעקבים
אף אחד לא לוקח צ'אנס עם סטטיסטיקה של שמונה הריונות וילד אחד,
הריון תשיעי עכשיו, אני רואה כתבות לאחרונה על נשים מרובות ילדים,
שומעת את הביקורות
תוהה לעצמי האם אנשים מבינים עד כמה נשים אלו ברות מזל בעיני?
לא רק העובדה שהן עשירות בעיני, עשרת מונים מכל מיליארדר,
אלא העובדה שהן מסוגלות, הן הביאו ילדים, כי הן יכלו,
עזבו בצד רגע את הביקורת מכיוון שהנשים אותן ראיתי גידלו משפחות לתפארת, וכל הבעד ונגד
מפספסים את הנקודה שהיא הזוית שלי,
הפשטות הנלקחת ביכולת להביא ילד,
לעבור הריון בשלום,
אני לא אדם דתי, אבל מהניסיון שלי אני אומרת לכם שאלוהים מעורב כאן עד לפרטים הקטנים.
אתמול ראיתי אותו בעיני רוחי,
מחייך אלי מלטף את ראשי בעדינות, כזו כמו שרק אלוהים יכול,
ושם בפיו של רופאי את המילים, הילד בריא.
בריא לחלוטין.
הרפואה לא עשתה כלום, היא רק צפתה בטבע,
היא כמובן עזרה רבות בכך שהיא עזרה במניעה של התמוטטות הגוף שלי
אבל ביצירה היא לא נגעה.
בספרדית לעובר קוראים קריאטורה, יציר.
אין מילה שמיטיבה לתאר את מה שחשתי,
להרגיש אומר את האמת, אני עוד לא מרגישה.
הלב עוד מלא במנעולים והגנות
אבל הצפייה הופכת להיות אוהבת יותר.
ישנם עוד מחסומים לא עברנו את כולם וזו הסיבה שאני לא מפרסמת.
אם אפשרסם עכשיו ארגיש כמו נביא שקר.
הרי הבטחתי כבר בעבר שאני אהיה אימא לשניים.
ולא יכולתי לקיים פיזית, זה נשאר רק בעיבורי, במישור המטאפיזי בלבד.
אני מנסה שוב. בפעם התשיעית.
הפעם הגיע תורי.
בינתיים לשמירה על שלוות נפשי הכל יצטרך להמתין עד שאוכל לפרסם ברבים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka