לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אימא של תינוק פאנטום

אני לולי. אימא של אריאלי ושל נועם שיבדלו לחיים ארוכים. אני גם אימא של אסף. שיגדל רק בלב שלי. אני כאן כדי לספר איך לומדים להתמודד עם העולם הפנימי והחיצוני כשמאבדים את התמימות באמצע ההריון ואיך החיים נראים מפרספקטיבה שונה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נ.ב.- היו שלום ותודה המפתחות יהיו בפנים


הבטחתי שכשאמצא את המכתב שכתבתי לנועם מעט לפני לידתו אני אביא אותו לכאן

 

אז הנהו לפניכם

 

  

 

רק אומר שחצי השנה האחרונה לא היתה קלה

 

ואסף אכן עשה ככל שביכולתו לשמור על נועם שיבדל"א

 

עברו שלוש שנים כמעט, פחות שבועיים

 

  

 

ובכדי לכבד את זכרו של אסף אני מעדיפה לפרסם את המכתב הזה כדי להוכיח שהחיים חזקים מהכל

 

אבל שהדבר שגורם להם לחוזק הוא היכולת לשלב ולארוג יחד את הדברים הטובים והעצובים והשמחים והמצחיקים אחד בשני

 

לכדי שמיכה משפחתית מחממת בכל עת ולמתי שצריכים

 

  

 

אני נפרדת מכם מכיוון שהבלוג הזה הגיע אל סיומו

 

לא מיציתי אומנם את חיי מן הסתם אבל אני מקווה שהדרך שעברתי תיתן עזרה ויכולת בוננות גם לאחרים ולאחרות שיעברו

 

באותו המסלול

 

יותר מהכל אני מחזקת אתכם

 

ואוהבת אתכם

 

ומאחלת לכם אהבה ובריאות וצחוק מתגלגל של ילדים.

 

  

 

  

 

  

 

תינוקי שלי

 

 

 

(נכתב במקור בלילה של ה- 26/9/2009 בלילה שלפני ניתוח החירום- יום ההולדת של נועם- ערב יום הכיפורים 27/9/09)

 

 

 

אני רושמת לך מכתב יום לפני.

 

יום לפני שתיוולד.

 

גם לאחים שלך רשמתי. עוד לפני שהענקתי להם שם.

 

יש לך שני אחים. הראשון יגדל איתך, שמו אריאלי.

 

תוכלו להתחבק כשטוב וכשפחות טוב, תוכלו לדבר מתי שיציק ומתי שיהיה משהו חשוב לומר

 

תוכלו ללמוד אחד מן השני ולהתפתח.

 

תוכלו להיאחז אחד בשני ולחגוג שמחות יחד, ולאחוז אחד בשני בחוזקה בעיתות משבר.

 

הוא יהיה אחיך הבכור וחברך הטוב ביותר.

 

הוא המתין לך חמש שנים פחות חודשיים, הוא אהב אותך עוד לפני שראו את הבליטה בבטן שלי,

 

בסבלנות אין קץ שלא אופיינית לגיל הצעיר שלו המתין לך.

 

והוא יהיה שם לעד בשבילך.

 

וכך גם אתה בשבילו.

 

יש לשניכם עוד אח.

 

שמו אסף.

 

הוא לא חי איתנו אלא מסביבנו. הוא ישמור עליך מחר ובשארית החיים שלך. הוא אור מלא אהבה.

 

מישהו שהגיע אלינו לזמן קצר והיה חייב להמשיך הלאה בדרכו, אבל לעולם יהיה שלנו. כל פעם שתחוש

 

שאתה נזקק לכוח עליון שיתמוך בך, כל פעם שתרגיש צורך לשאת תפילה, הוא יהיה שם, לחבק את לילותיך ולשמור עליך בעת הצורך.

 

הישות שלו מקיפה אותך ואת אריאלי בכל אשר תפנו ולכל אשר תלכו.

 

הוא עמוד האש שלכם. הוא זה שיזכיר לכם תמיד שכל עוד יש לשניכם לך ולאריאלי אחד את השני

 

כלום בעולם הזה לא חשוב.

 

 

 

ילד קטון שלי

 

אתה עומד לעבור תקופה לא פשוטה רק מעצם העובדה שאתה לא חוזר איתי הביתה

 

(הוא חזר התרחיש הטוב ביותר שיכולנו לקוות קרה והוא שוחרר איתי הביתה במשקל שני קילו אבל אז לא ידעתי את זה)

 

ככל הנראה, תלוי במשקל גופך, כולי תקווה שתצא סר וזועף אל העולם צווח את דרכך החוצה, מתלונן על כך ששברנו לך את קיר הבית מוקדם מדי.

 

אבל החשיבות גדולה מאחר ואתה אמור לגדול ולצמוח, ובתוך הרחם אתה לא מסוגל, משהו מפריע לך לעשות את זה ולשם כך אנחנו נעזר בכל מה שיתנו לנו.

 

יפה שלי.

 

כן, אני יודעת שאתה יפה. אבא שלך יהיה איתך ככל שיתאפשר לו, ואני אעשה כל מאמץ אפשרי לקום מהר ככל שאוכל מהמיטה.

 

אתה תיוולד באחד הימים המקודשים ביותר שישנם, ואני מבטיחה לציין את זה בצורה מיוחדת.

 

זהו היום של אלוהים.

 

ובהן צדק הפעם הוא יהיה לצידנו ואיתנו. הוא מעניק לנו אותך. מעניק לנו חיים. נותן לנו סמל ואות.

 

בשבועיים האחרונים של ההיריון הזה כשהמתנתי כאן בהשגחה, אלו היו שבועיים מורטי עצבים של ממש.

 

אבל ידעתי שכל עוד משגיחים עליך אני אסתדר, אני יכולה לסחוב כל עוד אני רגועה שהכל איתך נבדק, והם לא אכזבו כאן.

 

אף אחד מהצוות. היינו חשובים. כל תלונה הכי קטנה, פחות שלך יותר שלי. בעוד כמה שעות אתה תצטרף אלינו.

 

הימים הראשוניים שנשאר כאן כל אחד במחלקה שלו יעברו במהרה.

 

אתה בועט עכשיו במרץ ואני קצרת נשימה.

 

מחכה לנשימות הראשונות שלך שיבשרו לי ולאבא שלך שהגיע הזמן להתחיל לחיות שוב

 

כמשפחה גרעינית מתפקדת.

 

אז ילד שלי תחזיק מעמד ברגעיך הראשונים עם אבא. אימא תחשוב עליך בכל שניה ושניה.

 

ואני סוף כך סוף יכולה לומר לך שאני אוהבת אותך ומחכה לך ושכך היה ויהיה תמיד

 

אוהבת אותך לעולם

 

אימא.

 

נכתב על ידי lulinka , 27/6/2010 02:43   בקטגוריות אהבת אם, אובדן הריון, אימהות, אלוהים, אמא, הורות, הריון, הריון בסיכון גבוה, הריון לאחר אובדן, התמודדות, חברות אמיתית, חיים, חלומות, ילד פאנטום, כאבים בלב, לידה, לקראת לידה, ניתוח קיסרי, צמיחה אישית, קבלה עצמית, אופטימי, אהבה ויחסים, סיפרותי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שבע השנים הרזות


18.8.2002-18.8.2009
 
יכולתי לכתוב הרעות אבל הן לא היו רעות.
הן היו מיוחדות ויוצאות דופן ושונות
עברתי בהן כל כך הרבה ולמדתי כל כך הרבה
אני מסתכלת אחרוה על אותה ילדונת בת 23
שצועדת לעמוד מתחת לריבוע הבד ליד מי שיהיה בן זוגה
לטוב ולרע לתפארת ולפחות מכך כמה לא היינו מודעים לכלום?
כמה אתה חושב שאתה בוגר וגדול ומבין ויודע.
אני נהנית להסתכל על המבטים המצועפים האלו התמימים
הם כל כך חמודים בעיני שני הילדים האלו
זה לא שאני כל כך בוגרת עכשיו או חפה ממניירות של ילדותיות לחלוטין
אבל אני יודעת את ההבדל בין אישה לצעירונת
אני יודעת את ההבדל בין זוג נשוי לזוג צעיר
יש בכל דבר את היופי שלו את השלמות שלו
למדנו אחד על השניה כל כך הרבה
מתי להתעקש ומתי לוותר  מתי לצחקק ומתי לכעוס
הדרך שאנחנו הולכים בה היא עודנה כל כך ארוכה והלמידה
בה עוד רבה מכפי שכנראה אני אוכל לתאר
רק עכשיו אנחנו מתחילים לעמוד בכוחות עצמנו כמשפחה גרעינית קטנה
מנתקים את החבלים שלנו ועומדים להפוך לדור הביניים, אומנם יש לנו
עוד עשרים שנים עד שהטייטל הזה שמקבע את מעמדך בין הוריך לילדיך
יתחיל לקחת את חלקו בקלחת
אבל עד אז אתה יכול לסלול את הדרך לצורה שבה זה ייעשה
בשבע השנים האחרונות הן היו רזות לא בגלל משהו חומרי אלא בגלל הרוחני
יכול להיות כי נישאנו מאוד צעירים ועוד לא מגובשים
יכול להיות מאידך שמגובשים באישיותנו ככל שהיינו
מה שזימן לנו הגורל שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לאיך נתמודד אלא
רק החיים למעשה ההתמודדות היומיומית היא לבדה יכלה להטוות את האופן בו בחרנו להמשיך.
אלו לא היו שנים רעות כי קרו לנו בהן המון דברים נפלאים שלעולם לעולם לא אוכל לכמת במילים
החל מהדברים הקטנים שהיוו את אבני הבניין למשפחה שלנו דרך לידת הבן הגדול והאהוב שלנו
וההמשך שגרם לנו להתחשל וללמוד שעל כל הקשיים האלו ולמרות שקרו אחד אחרי השני
במעין סחרחרה טוב שקרו כי הוכיחו לנו שכזוג
אנחנו יכולים לעמוד בהרבה דברים כל עוד לא נשכח שאנחנו יחד
ומעל להכל מוכיחים לנו גם כיום שלא איבדנו את מי שאנחנו בתוך הזוגיות של שנינו
 
אז היום נחתום את שבע השנים האלו, כשאנחנו בוגרים יותר
מלאי שריטות וחבולים ומעט כואבים אבל שורדים וממשיכים
כי כמו שאמרתי אומנם רק יצאנו מהג'ונגל הראשון אבל עוד כברת דרך ארוכה ונפלאה מולנו
ואת שאר השנים הבאות לאו דווקא שבע אלא בכלל
אנחנו ננצור גם כדי שנוכל לספר בזקנתנו שלעולם לא מאוחר להמשיך ולחלום יחד חלומות.
 
ולאחותי הצעירה ממני במעט שבתוך פחות מחודש ב"ה
תעשה את צעדיה אל אותה חופת בד אל עבר בחיר לבה אני רק אאחל
שכל שנותיה יהיו מלאות וטובות
ושדרכה אל עבר המטרה תהיה רק מופלאה ומעבר לכך.
 
 
 
נכתב על ידי lulinka , 18/8/2009 09:17   בקטגוריות אהבה ויחסים, יום נישואין, אחיות, חלומות, חיים, חתונה, הריון לאחר אובדן, הריון, צמיחה אישית, קבלה עצמית  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  lulinka

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlulinka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lulinka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)