פרק 1

אני יושבת על הריצפה מסביבי תוכניות של הפרוייקט גמר שאני עורכת לרגל סיום הלימודים. בעוד אני מסמנת הערות בעטים שונים על מנת לתקן אח"כ במחשב הטלפון מצלצל.

"הלו"

"כן"

"ענבל?"

"כן"

"מה קורה?"

"ככה אתה יודע לא רואה ריצפה כבר יומיים"

"אני חייב לפגוש אותך"

"למה חייב?"

"אם את רוצה לדעת אז תבואי"

"נו"

"אין נו את באה?"

אין לי כ"כ זמן עוד יומיים הגשה"

"זה יותר חשוב"

"אם אתה אומר"

" נו את באה?"

"תבוא לאסוף אותי ב10 ודירבאלק עם עבדת עלי אין לי זמן לשטויות"

"עוד חצי שעה אצלך"

"מ ה??

"ביי"

***

שנה אחרי

 אני יושבת על הספה מעשנת ובוהה בטלויזיה במטבח מדברים בלחש בועז ובני אני שומעת קטעי שיחה אבל לא מסוגלת להתרכז בכלום.

 לא לחשוב רק לא לחשוב, לא להרגיש כלום.

אני רוצה להגיד להם ללכת, להגיד להם שלא יבואו לכאן. שישיאירו אותי לבד עם עצמי, שיפסיקו להביא לי את כל המאכלים האלו שגורמים לי תחושת קבס והלחשושים האלו אבל אני שותקת והראש הראש לא מפסיק לכאוב.