סבתאלה.

בזמן שחיכיתי לך בנתב"ג פתאום ראיתי אותך מתקדמת לעברי עם סבא ליד, עשית הפתעה. הודעת שאת באה לבד ולא סיפרת שאת בעצם באה עם סבא.

ואז מיצמצתי, וזה היה סתם זוג שנקלע לי בשדה הראייה והתת מודע שלי החליט להפוך אותם לרגע לדמות שלך ושל סבא.

כמה שחיכינו, ועד שהגעת. חיבקתי חזק חזק, לפצות על כל הזמן הזה, ולשמור שלא תברחי לי במקרה כמו סבא.

ואז נסענו מלא מלא וכל פעם הסתכלתי שמאלה, לוודא שאת עדיין שם ושאני לא חולמת.

איזה כיף לראות אותך סבתא...אבל אי אפשר שלא לחשוב על סבא באותה הנשימה. סבא גם היה אמור להיות פה, סבא היה אמור לשבת לידך בטיסה, היית אמורה להסתובב עם סבא בשדה התעופה.

סבתא, אני רואה אותך ואני רואה אישה מאוהבת. אני רואה אישה מאוהבת עד כלות נשמתה, עם לב שבור למחצה כי לקחו לה את החצי השני שלה. את מוכיחה לי שכל אלה לא סתם קלישאות.

אני לא יכולה להגיד שאני מסתפקת רק בך, כי אין סבא בלי סבתא, סבא וסבתא הפך לצירוף שלא מפרידים, שבא באותה נשימה.

אבל איזה כיף לראות אותך, יפהפייה כזו וצעירה מתמיד, אבל עם עיניים שמביעות קצת עצב.

הולכת לנצל כל רגע ולנצור אותו, שאני לא אעיז אפילו לשכוח משהו.

אוהבת אותך המון, איזה כיף שאת פה סבתאלה.