11/2008
הרגשה...מוזרה.
השיר שלנו
שדות ביקשו אל הגשם
הגלים ביקשו אל החוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
אז התחלתי ללכת לך
אמרתי שיצא לי לחלוף
אך אני בקשתי את ליבך לקטוף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך
אני אדליק את שמיים
הכוכבים יאירו לך בלי סוף
כי אני בקשתי את ליבך לקטוף
פרפר ביקש אל החופש
הציפורים בקשו אל המעוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
(לא זה לא מה שיציל אותנו)
את לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך
המחשבות עלייך, גורמות לי להרגיש קרובה.
וככה אני אוהבת להרגיש.
ואני לא אפסיק לחשוב, גם אם אומרים לי שזה לא הפתרון.
ואני לא אפסיק לעשן, גם אם אומרים לי שזה לא הפתרון.
ואני לא אפסיק להידרדר בלימודים, גם אם אני יודעת שזה לא הפתרון.
כי אני חיה לפי העקרונות שלי.
והאחד מהעקרונות העיקריים שלי,
זה הנאה.
וכרגע? אני נהנית לשם שינוי.
חשבתי שהפסקתי לחיות כשעזבת אותי.
אבל כל מה שקורה עכשיו, רק גרם לי להבין..
שכרגע אני חיה.. חיה את החיים האמיתיים.
עם המשברים, העליות, המורדות, הבכי והצחוק.
באמת שכיף לי לרגעים ספורים.
והזמן יעבור ויחלוף,
ואז יהיה לי כיף. ולא רק לרגעים ספורים,
אלא לתמיד.
|