happiness.

עיר גדולה ורחובות דולקים,
אנשים עוצרים ומסתכלים.
ואנחנו שנינו אבודים-
ביחד.

אבודים בתוך חלל הזמן,
ואת לי מלאך והשטן,
ואת יודעת שזה מסוכן-
ביחד.

כמה צלקות זה כל מה שנשאר,
כמה צלקות זה כל מה שנשאר.

ואני נשרף כמו להבה,
והסוף שלנו בפינה,
את כל כך יפה כשאת בוכה-
ביחד.

כמה צלקות זה כל מה שנשאר,
כמה צלקות זה כל מה שנשאר.

אותי,
את אוהבת.
אותי,
את אוהבת.

כמה צלקות זה כל מה שנשאר,
כמה צלקות זה כל מה שנשאר.
אותי-את אוהבת [כמה צלקות זה כל מה שנשאר],
אותי-את אוהבת [כמה צלקות זה כל מה שנשאר],
אותי את אוהבת.

אני מרגישה מתוסכלת, כואבת, מיואשת.

אני חושבת על זה..

ואני אומרת לעצמי...

למה אני צריכה לקום מחר בבוקר?

יש כל כך הרבה צדדים בהרגשה שלי,

שאני אפילו לא מבינה מה אני מנסה להגיד..

מה אני באמת מרגישה...

אני פה...מחכה לך...מחכה שתחזור...

אתה תזכור אותי, ותאהב אותי תמיד, נכון?

זאת אני. ה'ילדה שלך'

שאהבת אותה כל כך. שנתת את הכל בשבילה...

שגרמת לה להרגיש טוב תמיד.

שהבטחת לה שזה לא ייגמר אף פעם.

מה עשיתי לא נכון? מה היה לא טוב בהתנהגות שלי...

למה לא יכלת להגיד לי שמשהו מפריע לך?

הייתי עושה הכל כדי שיהיה לך טוב,

כמו פעם.

זה לא נכון שזרקת אותי רק בגלל שלא רציתי לתת לך את זה,

נכון?

תגיד לי שזה לא נכון...

תגיד לי שאכפת לך...

אני לא יכולה להתמודד עם הבעיות שלי לבד.

אני צריכה אותך איתי.

שדות ביקשו אל הגשם

הגלים ביקשו אל החוף

ואני ביקשתי את ליבך לקטוף

 אז התחלתי ללכת לך

אמרתי שיצא לי לחלוף

אך אני בקשתי את ליבך לקטוף

לא זה לא יהיה השיר שלנו

זה רק הכאב שמתעטף

 ועם הזמן זה עוד יותר שורף

 לא זה לא יהיה השיר שלנו

לא תדעי שכתבתי בשבילך

איך שבכיתי בגללך

אני אדליק את שמיים

 הכוכבים יאירו לך בלי סוף

 כי אני בקשתי את ליבך לקטוף

 פרפר ביקש אל החופש

הציפורים בקשו אל המעוף

 ואני ביקשתי את ליבך לקטוף

לא זה לא יהיה השיר שלנו

זה רק הכאב שמתעטף

ועם הזמן זה עוד יותר שורף

 לא זה לא יהיה השיר שלנו

(לא זה לא מה שיציל אותנו)

את לא תדעי שכתבתי בשבילך

איך שבכיתי בגללך

המחשבות עלייך, גורמות לי להרגיש קרובה.

וככה אני אוהבת להרגיש.

ואני לא אפסיק לחשוב, גם אם אומרים לי שזה לא הפתרון.

ואני לא אפסיק לעשן, גם אם אומרים לי שזה לא הפתרון.

ואני לא אפסיק להידרדר בלימודים, גם אם אני יודעת שזה לא הפתרון.

כי אני חיה לפי העקרונות שלי.

והאחד מהעקרונות העיקריים שלי,

זה הנאה.

וכרגע? אני נהנית לשם שינוי.

חשבתי שהפסקתי לחיות כשעזבת אותי.

אבל כל מה שקורה עכשיו, רק גרם לי להבין..

שכרגע אני חיה.. חיה את החיים האמיתיים.

עם המשברים, העליות, המורדות, הבכי והצחוק.

והזמן יעבור ויחלוף,

ואז יהיה לי כיף. ולא רק לרגעים ספורים,

אלא לתמיד.