הייהיי :) בוקר טוב לכל הישנים XD כן כן עכשיו 6 בבוקר. לא נורא D: לא ישנתי כל הלילה! קבלו ת'פרק... ליטל קוראת אותו פעם רראושנה אתכם XD

אלפי נשיקות נתתי לרובין, זריקת אנרגיה אחרי הריב עם פייר.

"אני אותך אוהב, אוהב, אוהב!" נישקתי אותה, הרוק, הלשון והשפתיים שלה. כמה שאני אוהב אותה.

"אני אשאיר אתכם לבד, דיוויד.. מצטער על זה. אני אוהב אותך חבר" אמר והלך שהוא רק בבוקסר. נעלתי את הדלת. שהוא בחוץ, בבוקסר בלבד.
"דיויד! דיויד! אני בחוץ! ואמנדה אמרה להתארגן לטיסה. אוסטרליה" אמר לי, אני הייתי עסוק לנשק אותה. ולחייך כמו אדיוט גמור.

"צריך להתארגן" הזכירה. אני מאושר!

"כן נכון.." דחפתי הכל למזוודה, זרקתי הכל לא מקופל אפילו. משהו שלא ממש אופייני לי. הלכנו אל השדה תעופה. כמובן שלקחתי את מחברת השירים שלי. זה משה שאני כותב שרע לי, שטוב לי. שאני צריך לברוח מהמציאות. אני מפחד לספר לבנים שאני כותב שירים.

"דיויד אתה יושב לידי בטיסה" אמרה אמנדה,

"אני מעדיף לשבת עם ג'ף ולא איתך" עקצתי

"הייי!" אמר

"זה מה שאומרים במקרים כאלה" אמרתי וג'ף נאנח.

"אוף טוב אני אשב לידך. ואם את רוצה שנדבר, בלי חפירות אמנדה"

"בואו נעלה למטוס" אמרה ועלינו כולנו, התיישבתי לידה. היא עצמה את עיניה ונשמה בכבדות.

"אל תתצטערי. סליחה לא מתקנת הכל. את היית יותר מאמרגנית אמנדה! היית חברה. אבל את יודעת מה הפירוש המילה חבר בכלל?"

"שאיתך גם שרע?" אמרה קלישא מזדיינת

"לא! עזבי אותך ממשפטים דפוקים. חבר אמיתי הוא חבר שלא מעדיף חברים אחרים על פניך. כי כל חבר הוא בנאדם אחר מפני עצמו. לכל החברים שלך יש את אותו עדיפות בעיני האדם. זה חבר. אחד שלא מעדיף אחד ואת השני לא" אמרתי לה, בולע את רוקי. והיא כמובן, שותקת.

"אני לא מבינה איך זה קשור" אמרה

"איך זה קשור?! איך זה קשור?!!1 להסביר לך?! את בגדת בי. והשארת אותי שם. העדפת את צ'אק על פני האחרים. הוא היה המועדף, בגלל שהוא המוכשר, ושאני הייתי בכלא? לא שמת עליי. לא הניינתי אותך בכלל! ובכלל היחס המגעיל שלך! מעריכים אותך, בתור המנהלת שלי אני מעריך אותך. וגם בתור חברה. שאני מעריך בנאדם אני נותן לו את הכבוד שהוא צריך. להפך ממך, אמנדה"

"אמרתי לך שאני מצטערת, שאני מבקשת סליחה" אמרה

"סליחה, מה אומרת המילה הזאת? מה היא מתקנת? רגשות אשם וזהו?" שאלתי אותה והיא שוב, שתקה.

"ראיתי שפייר סלח לך. אבל מצטער, אותו לא שמת בכלא. אני לא חושב שאני מסוגל לסלוח לך. לא מגיע לך שאני אסלח לך ואכבד אותך שוב. בתור חברה ובתור אמרגנית. כי גם בתור אמרגנית אני לא מעריך ומכבד, לוקח ממך דוגמא, לא מעריץ אותך. היחס המגעיל שלך כלפיינו נמאס, עבר את כל הגבולות!"

"מה אני צריכה לעשות בשביל שתסלח לי?"

"סליחה שלי זה כמו מילה שלי. שאני אחשוב שזה מגיע לך - אני אסלח לך. את שלך עשית כבר, ולא עשית בשכל. עשית סתם כי היית עצבנית. אני מוכן לכבד אותך בתור אמרגנית שלי, כי הלקה חשובה לי וקשה לעבוד ככה. אני לא הולך לסלוח לך אבל. רק יחסי אמרגן מעסיק. וגם זה.. הכי מינימלי, וגם זה לא מגיע לך. אני סתם במצב רוח טוב במיוחד."

"קרה משהו?" שאלה

"לא מעניין אותך. עניינים אישיים, שרק חברים שלי יודעים את זה. ויודעת מה? יכלתי לבוא ושים אותנו במצב של פיטים ולסלוח. אבל אני לא רע כמוך" הוצאתי את כל רגשותיי, חשפתי אותם בפני אמנדה.

"איך בדיוק היית עושה את זה?" ניסתה להתחכם

"רובין בהריון. הולך להיות לי עוד ילד. עוד אחד. כמו שאת - לא יכולה לעשות. מצטערת... מה לעשות. החיים קשים." חייכתי חיוך מזויף והסתובבתי ממנה, הכנסתי את האוזניות אל אוזניי ושמעתי מוזיקה. זה לא הרגיע אותי,

אז הוצאתי את מחברת השירים.. והתחלתי לכתוב שהמוזיק מתנגנת לה ברקע, לא שומע אותה בכלל. כותב כל מה לי במוח. אפילו את זה שאני חושב שהגזמתי, כל חברות ואהבה. איך אני אספר לבנים שאני כותב שירים למגירה? שאני באמת רוצה להוציא לאור... בקצב שלי, עם הלחן שלי. המילים שלי. משהו שהוא רק שלי. אני כל כך אגואיסיט. אני לא יכול לעשות את זה לסימפל פלאן.

הגענו לאוסטרליה, הרקע אחר לגמרי משאר המדינות שהיינו בהם. זה אוסטרליה, זה משהו חם אבל מרענן.

"יאללה, מה באלכם לעשות? ההופעה בלילה ולפי הפרשי שעות רק 9 בבוקר פה." אמרה, הפרשי שעות האלה יהרגו אותנו.

"סנדי כל כך אהבה את הארץ הזאת. בואו נהנה בשבילה" אמר ג'ף, שנזכר בחברה שלו. רגע סנדי עבדה בגן חיות! בואו נשמח אותו ונלך לגן חיות!

"בואו לגן חיות!!!" אמרתי להם, צווחתי באושר.

"אוקי" אמרו ונכנסנו לטנדר, ישר לגן חיות.

"למה דווקא גן חיות?" שאלה רובין

"כי זה המקום האהוב עליי, החברה של ג'ף עובדת בגן חיות בקנדה. את זוכרת את ניקי? אני הייתי הסנדק שלה.היא הייתה באחריות של סנדי" אמרתי לה

"סנדי לא הביאה את ניקי לגן חיות האוסטרלי?" שאל ג'ף

"נכוון%$#%!$ לגן חיות!!" אמרתי להם באושר, עזבו את מה שקרה בבוקר עם ההריון והשיחה. אני עוד יותר מאושר ! אני מאושר! אני מאושר!

"דיויד למה אתה בוכה?" שאל פיייר, בין לבין בכיתי מאושר

"ניקי!! אני אראה את ניקי!!" אמרתי, וואו אני רועד. "רובין אני הולך לפגוש את ההמשך לאושר הזה. יום טוב" אמרתי לה, ניגבתי את הדמעות. אני לא כוסית שאני בוכה.

"הגענו דיוויד" אמרה אמנדה

"יופי מפגרת. זוזי לי מהדרך" אמרתי לה והיא הלכה, התחלתי לרוץ אל פתח המקום - משהו חם מאוד ומשובץ נתקע לי בפנים. איך לא, הסורגים של השער! מברזל! אני רק רוצה בירה צוננת.

"כן אדוני?" שאלה

"אני צריך להכנס! עכשיו!"

"מצטערת...-" התחילה לומר, הבנים ואמנדה באו.

"מצטערת מה? הלהקה שלי רוצה להכנס ולחוות" אמרה אמנדה, לא נורא, שתכחד פה מאיזה ציד. זה יהיה מעולה. התחלתי לרוץ, ללכת לאיבוד. איפה הקופים לעזאזל?!

"איפה הכלוב של הקופים?" שאלתי

"הינה, מאחורי הקיוסק" אמרה העובדת. אני כזה דפוק! רצתי לשם. שמעתי אותה, אני שומע אותה! אני לא מדמיין!

קניתי בירה בקייוסק, והלכתי אל הקופים. התחלתי לחפש אותה. אני לא רואה אותה בשום מקום. ואז שמעתי את קולה, קצת יותר נשי.

"ניקי?" שאלתי, ההתלהבות של הקוף רק גברה "איפה את?" שאלתי ומשהו נגע בי. "ניקי!" קראתי לה ישר. מולי נעמדה קופה... קופתית. גדולה, לא כמו ניקי. ניקי הייתה קופה קטנה.

"נו מצאת את ניקי דביל?" שאל ג'ף

"לא, אין פה קופות גדולות כולן כונפות שעירות" אמרתי לו והוא צחק

"זאת ניקי! היא מזהה אותך!! היא גדלה! זה היה ממזמן שהיא הייתה איתי" אמר ג'ף, הוא צודק!

"ניקי! אני אוהב אותך. אני אוהב אותך. את אוהבת אותי?" שאלתי אותה,  "למה את לא עונה לי?" שאלתי אותה, והתחלתי ללטף אותה

"ג'ף תגיד לרובין שתבוא לפה" אמרתי לג'ף, והוא רץ לקרוא לה.

בינתיים ליטפתי אותה, אמרתי לה כמה משפטי אהבה ישנים בצרפתית, שהבירה בידי. זה היה ניראה כל כך רומנטי. אחד הדייטים המוצלחים שהיו לי בשנה אני חייב להודות.

"מה דיוויד?" שאלה

"בבקשה, בבקשה, בבקשה אני יכול לתת לניקי נשיקה? היא רק קופה גדולה ושעירה" אמרתי לה

"קופה גדולה ושעירה? זה הטעם שלך?" רובין פשוט צחקה.

"לא! אני רוצה לנשק את ניקי, נשיקה קטנה, על השפתיים. רגילה וקצרה" אמרתי לה

"מזתומרת?" שאלה, ולקחתי את פניה השעירים של ניקי ונישקתי אותה נשיקה קצרצרה.

"זה הכול, תודה" אמרתי לה ובאתי לנשק אותה

"שמור מרחק בינתיים" אמרה לי.

"בואו יש לכם הופעה. דיויד סיים את הרומן עם ניקי" אמרה אמנדה

"שתקי! היא ראויה ליותר מזה" אמרתי לה וליטפתי אותה. היא כל כך יפה. כל כך כונפה.

"יאללה בואו להופעה" אמר פייר,

"אני כבר בא" אמרתי להם, הם הלכו "ניקי יש לי הרבה ילדים. מהאחות של לונה, ומחברה שלי, שאני אוהב. אני אוהב אותה. אני לא יודע איך להמחיש לה כמה אני אוהב אותה. אני כל כך אוהב אותך! התגעגעתי בטירוף! הייתי צריך אותך שהיה לי קשה. אני הייתי בכלא!" אמרתי לה, "ואני עכשיו חייב ללכת, אני אבוא לבקר, ואני אכתוב לך" אמרתי לה והלכתי עם כולם, ישר לסאונד צ'ק. שעבר נפלא. כולם באנרגיות טובות. אוסטרליה זה משהו אחר לגמרי.

במאחורי הקלעים שתינו כולם בירות קרות עם האוויר החם. כל כך מרענן.

"הבירה המקומית שלהם נפלאה" אמר ג'ף

"מסכים" אמר סאב, עלינו אל הבמה.

"חבר'ה... באלי לאכול משהו מתוק" אמרה אמנדה

"אני אלך למצוא לך" אמר צ'אק

"מתוק זה טוב" אמר פייר

"נכון" אמרה אמנדה   "והמנהלים לוחצים עליי. דיברתי איתם. לא היה לי זמן לעדכן אותם בכל מה שקורה. אבל הם כועסים על כל מה שקרה. יש לכם ראיון מחר. אוקי?" שאלה

"כןכן" אמרתי וצ'אק חזר עם שוקולד.

"זה הכי טוב שמצאתי" אמר

"זה טוב זה טוב, זה מתוק" אמרה

ההופעה עברה נפלאה. הקהל ממש זורם. הכול היה טוב כל כך!

"אמנדה?" שאלה רובין

"אני יוכל לישון עם דיוויד בחדר?" שאלה

"לא, המנהלים מספיק כועסים עליי. חיפיתי עלייך ועל דיוויד. אבל אם תשנו יחד זה כבר לא יהיה טוב..." הסבירה אמנדה. הזכרתי שאני לא מחבב אותה במיוחד כבר?

היום עבר טוב.

מחר הראיון, ואז אנחנו טסים לאפריקה. לא רצינו ממש הרבה באוסטרליה. 

"תתארגנו לראיון. ומה שהם לא צריכים לדעת, תחסכו מהם. כל העולם רואה את זה" אמרה אמנדה "רק על הסיבוב הופעות דברו"

"בסדר" ישבנו וחיכינו למראיין.

"בואו נתחיל" אמר, והתחיל לשאול את השאלות.. "איפה כבר ביקרתם בסיבוב הופעות שלכם?" שאל

"באמריקה, ברוב אירופה וחלק מאסיה לבינתיים" ענה צ'אק

"ומה עם האלבום הבא?" שאלו

"אחרי שנסיים את סיבוב ההופעות במלואו" אמר פייר

"ואיך בינתיים הסיבוב הופעות? כל התרבויות השונות?" שאל

"יש הפרשי שעות, קצת קשה. אבל מסתדרים" עניתי

"כל ארץ והמאכלים שלה עם תרבות משלה. כיף לחוות דברים כאלה" אמר ג'ף

"דיוויד, עם האשמות של האונס הקטינה. היא באמת בהריון?" שאל, פה כבר נלחצתי

"אני לא...לא...כן... אני לא בקשר איתה. רק ראיתי אותה פעם אחת וחשבתי שהיא בת 18" עניתי בתמצות בלי הסברים.

וככה עבר לו הראיון. הכול נפלא. אכלנו ארוחת ערב, וחזרנו למלון כמובן. אמנדה לא מפסיקה עם המתוקים שלה זאתי. עוד תעלה מאה קילו ותאשים אותי ותכניס אותי על זה לכלא! מזה פה!

"דיוויד, הלכתי לבדיקה. יש לי תאומים בבטן"

נו?DDD: