כאן ועכשיו

נוסע ברחובות תל אביב ,לעבר הים.

רוצה לתת לכחול עמוק הזה לשטוף את כולי.

שיר מתחיל ואני מתאחד אתו בדמעותיי.

כאילו ציפיתי לבכי.רציתי לבכות.

אני נזכר בה מנופפת לי בפעם האחרונה.

אני נזכר בחיבוק האחרון שלנו.

אני נזכר בקרני השמש מבעד לתריס חדרה.

לגימת קפה אחת והמרירות מכה בי.

אני שוב כאן.

אני כבר רואה את הים.

נותן לכחול שלו ולשחור שבתוכי להיפגש,

כמפגש שני אוקיינוסים שרק האדוות הקטנות

שביניהם מעידות שהיו פעם  נפרדים.

ואני, בתווך.

והכל נשטף.הכל.השיר,הזיכרונות,הבכי...