סת' היה כלכך המום שהוא בקושי יכל להוציא הגה מפיו, מה שלא קרה לו מעולם עם בנות.
לבסוף הוא אילץ את עצמו ואמר "תלכי ישר לאורך האגם ואז תפני ימינה...הצד הימני של הבנות"
"תודה" היא אמרה בחיוך.
הוא היה המום לגמרי. סכין.
נשיקה עוצרת נשימה.
יפהפייה מסתורית שלא לבושה בתלבושת האחידה של בית הספר.
היא קיפלה את הסכין ותחבה אותה בתנועה חדה בין שדיה. סת' שפשף את גרונו.
היא פנתה ללכת כשהוא התעשת ותפס את זרועה בחוזקה.
ההבעה הלגלגנית על פניה נמחקה בפתאומיות.
"תקשיבי ילדה..את טעית...-לי- את לא יכולה לעשות דברים כאלה!" הוא אמר בשקט אך בכעס.
היא קרבה אליו את פניה, כמעט לנשיקה, ולחשה בקול שגרם לאצבעותיו לאבד את התחושה,
"דווקא כן..."
אחיזתו נרפתה ללא רצונו. העולם כמו הסתחרר סביבו והיא חמקה ממנו, נעלמה, כמו בקסם.
היא יצאה מתווח הגגון ולקחה את דבריה. את הצ'לו שמה היא שמה על כתפיה ואת תיק הואנס סחבה בידה.
היא מנגנת צ'לו... הוא חשב. הוא ניסה דמיין כמה שהיא בטח יפה כשהיא מנגנת.
"נעים להכיר בנים"
היא קרצה להם והתחילה ללכת.
"חכי!!!!" סת' צעק אחריה ורץ לעברה
היא הסתובבה.
"מה עכשיו יפיוף..?" אמרה בחוסר סבלנות.
"רק רציתי לדעת..." הוא אמר מתנשם "איך קוראים לך?"
"איך קוראים לי..?" שאלה והרימה גבה, והחיוך שלה הספיק לחזור לזוית פיה "רוקסן"
"אני סת'" הוא אמר בחיוכו הכובש "את צריכה עזרה עם הדברים?"
"אהא...פתאום ניהיתה נחמד בלונדי?" היא אמרה בצחוק ומסרה לו את התיק.
עוד לא סיימתי אני אמשיך אחרכך
אוהבת רוקסן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
roxanne delacour