בפרקים
הקודמים:
"זה, מה שאני
חושבת שנראה לי שאני רואה?" אמרתי ותקעתי את הראש מחוץ החלון. "הם
מלצרים!?"
"אני יודיע לך,
לא נראה לי זה נכון, זה נראה מפה שלג'ו יש שפם!" סמדר צחקה והנהנתי. ג'ו לא
מאריך שפם זה בטוח. "אוקי, כדאי שתלכי הטבח שלך מחכה לך!" צחקתי ונזכרתי
בסיר הגדול מהבדיחה הקודמת.
"אני
מתרגשת!" צחקקה והתחילה ללכת לעבר הבית. "תהני" קראתי לה היא
הסתובבה חייכה אלי ודפקה על הדלת. ראיתי שהדלת נפתחת אז ידעתי. זה הקיו שלי לעוף
מכאן.
פרק 23-לחיינו!:
"היי"
סמדר מלמלה בחיוך. ניק חיבק אותה ונשק לה בעדינות על השפתיים. "היי
יפיפיה" ניק חייך ולקח את ידה. "תכירי, אלו המלצרים שלנו להיום, קווין
וג'ו!" ניק חייך וסמדר צחק למראה השנים עומדים בשורה עם ידים מאחורי הגב.
"אני מבקש ג'ו, החתיך!" ג'ו אמר וניק פשוט שלח אליו מבט מאיים. ניק לקח
את סמדר אל השולחן המהודר שארגן הוא לקח את הכיסא אחורה ונתן לה להתיישב ולאחר מכן
התיישב בעצמו.
"תודה
על כל זה, זה פשוט מדהים!" אמרה באושר. "מותק, עדיין לא ראית
כלום!" לאחר שניה קווין נכנס לחדר, ומזג עם חיוך לשניים יין לתוך כוסות
הזכוכית הארוכות. שניהם הודו לו והוא הלך. הם הצליבו את ידיהם ולגמו מהיין.
"לחינו!" ניק חייך וסמדר הנהנה. "לחיינו!" ניק רכן ונישק את
סמדר ברכות. "אוי לא!" נשמעה קריאה. השניים הסתכלו על ג'ו שעמד שם עם
מגש ועליו שתי קערות מרק. "מנה ראשונה, מרק!" ג'ו אמר במבטא צרפתי וסמדר
צחקה. הוא הניח את הצלחות על השולחן שעיניו נראות מזועזעות בגלל הנשיקה כשנכנס.
ניק
הסתכל על אחיו ואז נישק את סמדר בכוח, ובתשוקה. "אוי לא איכס!!
מגעילים!" ג'ו צרח וברח אל תוך המטבח. "למה אתה כל כך רע אליו?"
סמדר צחקה וניק הרים את הגבות. "אני לא יודע!" חייך.
"קווין!
קווין! נמאס לי אני לא עומד בזה יותר! חוץ מלזרוק עלי אוכל הם עשו לי הכל!!"
ג'ו אמר בקול שהיה נדמה כי הוא הולך לפרוץ בבכי עוד מספר שניות. "ג'ו, קח
נשימות עמוקות!" קווין שם את ידיו על כתפיו של ג'ו.
"אני,
אני יכול לעשות את זה" ג'ו אמר כמשכנע את עצמו. "אני יכול לעשות את
זה!" מלמל לפני שיצא לעבר הסלון. "אני לא יכול אני פשוט לא
יכול!!!" ג'ו צרח ותפס את חולצתו של קווין באגרסיביות !!
"אוח,
ילד קטן" אמר והוריד את ג'ו מעליו, הוא לקח את המגש והלך בעצמו אל מחוץ
למטבח.
"האוכל
מעולה!" סמדר אמרה וניק חייך חיוך מרוצה. הוא השקיע הרבה באוכל. הוא לא אוהב
יותר מידי להיות במטבח אבל הוא הרגיש שהוא חייב. להרשים את האישה שלו. בכל מקרה
הוא לא אוהב לצאת לדייטים יותר מידי, הוא חושב שדייטים זה רובוטי מידי ודברים כאלה
אומרים להיות יותר ספונטנים, לא מאורגנים.
הוא ראה
כמה סמדר הייתה מאושרת שהוא הזמין אותה לצאת, טוב לא לצאת אבל היא עדיין קיבלה את
זה בידים פתוחות! "הכל בשבילך!" חייך וכך הם המשיכו לבלות את הזמן שלהם,
אוכלים, עם הנרות מסביב, יין טוב והרבה מצב רוח, מדברים על דברים רנדומלים ונהנים
מכל רגע.
"בן
תעשה טובה תענה לדלת!" אמרתי חצי גמורה על הספה. שוב הדפיקה בדלת. "בן!"
אמרתי שוב אך שקט.
"ילד
מעצבן" מלמלתי ונעמדתי. גוררת את עצמי אל עבר הדלת ופותחת אותה באיטיות.
"אממ
היי!" הסתכלתי קדימה עליה, לאחר מכן הסתכלתי על השעון, "אני מצטערת על
השעה, אני מפריעה?" שאלה בקול חלש, הבנתי כמה גסת רוח אני כשהבחנתי שאנחנו
עדיין עומדים ליד הדלת.
"אוי,
אני מצטערת אני לא מפוקסת, ברור שאת לא מפריעה, תכנסי" אמרתי וזזתי מכנסת
הבית מאפשרת לה להכנס באיטיות לתוך הדלת. לאחר מכן הסתכלתי מסביב וסגרתי את הדלת.
"רואה?לא
היה קשה, אני עדיין חי!" קווין אמר ביאוש ועשה סיבוב לפני ג'ו, ג'ו הנהן וגירד
בראשו.
"נראה
לך שניק עושה לי את זה בכוונה?" ג'ו אמר וקווין גיחך לשניה ואז הינהן. ג'ו
החליף הבעה לכועס וסידר את עניבת הפרפר שברשותו. "יש לי רעיון" חייך
ולקח את המגש, הניח עליו עוד בקבוק ייןויצא מהמטבח,
"לא,
ג'ו אל תהרוס ל-" אך כבר ג'ו נעלם. "איזה ילד!" קווין אמר ויצא
במהירות בעקבותיו של ג'ו.
ג'ו עמד ליד השולחן וקווין רץ
לעברו. "התרצו עוד יין?" ג'ו אמר בחיוך חמוץ. "אני אשמח!"
סמדר צחקה. "גם אני!" ניק חייך. ג'ו מזג לסמדר כחצי כוס ואז ניגש לכוסו
של ניק, קווין שלא עמד בזה לא רצה להתערב. כנראה הוא רצה לצחוק קצת. ג'ו התכופף
מזג מעט יין לכוסו של ניק ואז "מעד" ושפף מים על חולצתו הלבנה של ניק.
ג'ו צחק וכך גם קווין, פניו של
ניק היו אדומות מרוב כעס. "מצטער ניקו," ג'ו אמר והמשיך לצחוק.
"בוא אני יעזור לך להתנקות!"
הציעה סמדר והחלה לפתוח את הכפתורים של חולצתו של ניק, ניק חייך והוריד את החולצה
בשימחה, לאחר מכן הוא התקרב לסמדר ונישק אותה, ג'ו צרח שוב ורץ למטבח שקווין
מאחוריו צוחק. "הוא תמיד יוצא מזה ה-" "בסדר ג'ו הבנו, ניסת לא הלך בוא פשוט
נפסיק!" קווין אמר והמשיך לצחוק.
"מצחיק מאוד." ג'ו אמר
והוריד את הגקט, זורק אותו על הרצפה ועולה במדרגות לחדרו.
"את בטוחה
שאני לא מפריעה?"התיישבה על הספה וחייכה בבישנות. "ברור שלא, תרגישי
בנוח! רוצה לשתות משהו?!" שאלתי והיא הנידה בראשו. "אוקי!אז!"
אמרתי והתיישבתי לידה. "מה מביא אותך אלי בשעה כזאת?"
שאלתי
והיא נאנחה, היה נראה שמשהו עובר בראשה, משהו לא נוח,כאילו היא רבה עם עצמה בראש.
"אמרו
לי שאת יודעת מה לעשות ושאת מבינה בכל הדברים האלה" אמרה בבישנות.
"האלה?"
שאלתי והיא הסמיקה. "אהבה?" שאלה והנהנתי. טוב לדעת שככה חושבים עלי. "במה
אוכל לעזור ליאורי?" אמרתי והקשבתי לסיפור שלה. סיפור שידעתי שיבוא במוקדם או
מאוחר.
בפרקים הקודמים:
"מה מביא אותך אלי בשעה כזאת?"
שאלתי והיא נאנחה, היה נראה שמשהו עובר
בראשה, משהו לא נוח,כאילו היא רבה עם עצמה בראש.
"אמרו לי שאת יודעת מה לעשות ושאת מבינה
בכל הדברים האלה" אמרה בבישנות.
"האלה?" שאלתי והיא הסמיקה. "אהבה?"
שאלה והנהנתי. טוב לדעת שככה חושבים עלי. "במה אוכל לעזור ליאורי?"
אמרתי והקשבתי לסיפור שלה. סיפור שידעתי שיבוא במוקדם או מאוחר.
פרק 24-אני אגיד לו:
"היום, כשהברזת עם ג'ו, אז אני עידו ושי
היינו ביחד ועידו אמר שהוא אוהב את נועם, זה הרג אותה הרגשתי כאליו הלב שלי נעלמה
ובמקומו יש אבן גדולה.בחיים לא הרגשתי ככה לפני." אמרה והנהנתי. אני מבינה
אותה.
"שיי ניחם אותי, ואיך שהוא הגענו לזה
שהוא יעזור לי עם עידו!" ידעתי על זה, שי דיבר איתי על זה.
"אוי את לא ידעת שהוא-"
"אוהב אותי? לא , לא ידעתי עד ש..עד ש."
היא מלמלה ונשכה את שפתיה.
"עד שאת ועידו התנשקתם." אמרתי,
מעודכנת כבר מקווין ומשי. "כן! אחרי שידעתי שיש לו משהו כלפיי הרגשתי כל כך
רע, אבל הרגשתי עוד משהו שאני לא יכולה להסביר אותו."
"הרגשה נוספת? כמו למשל שמחת ששמעת שהוא
אוהב אותך?" שאלתי ועייניה נפתחו.
"כן! בדיוק! הרגשתי כאילו צביטה כזאת
כאילו גאווה או שמחה, את יודעת מה זה אומר?" שאלה והנהנתי.
נשכבתי על הספה והסתכלתי עליה. "אני
יודעת טוב מאוד."
"איזה
מצב" אמר ולקח עוד לגימה מהבירה, "כן, איזה מצב!" שי אמר גם הוא
והסתכל על עידו בתקווה שיעלה על נושא לשיחה. אך שקט. שניהם שותים לאט מהבירה שלהם
ומרפרפים במחשבותיהם.
"אנחנו שני עלובים" עידו אמר
באנחה. "שני עלובים." שי הסכים. שניהם נאנחו ביחד והסתכלו על נקודה שונה
בחדר. "איך שנינו בחרנו לאהוב מישהי שלא שמה עלינו אה?" שי אמר ולגם את
הליגה האחרונה לפני שזרק את הבקבוק על הספה שממולו. "אחת תפוסה, אחת מטומטמת"
עידו אמר. "אל תדבר עליה ככה, היא אוהבת אותך!" שי אמר ועידו הניד
בראשו. "לא היא לא! היא סתם חשבה ככה!" עידו גלגל את עיניו ושניהם
הסתכלו אחד על השני . "אני חייב לשכוח אותה!" אמרו יחדיו. "אתה?"
שאלו שוב. "כן!" אמרו ביחד וצחקו.
הם הנהנו בראשם בהסכמה ואז הדליקו את
הטלוויזיה שהייתה סגורה כל הזמן הזה.
"את באמת חושבת?" שאלה שוב בפעם
המאה. "אני לא יודעת, נראה לי שכן אבל אני לא יכולה להגיד לך מה א-ת מרגישה.."
אמרתי והיא הנהנה. "אבל את באמת חושבת?" שאלה שוב. "ליאור, אמרתי
שאני לא יודעת!" אמרתי והיא הנהנה. "סליחה!" אמרה ונעמדה. "לאיפה
זה?" שאלתי והיא חייכה. "יש מחר בית ספר אם שכחת." אמרה והתקדמה
לעבר הדלת. "תודה! עזרת לי ממש!" אמרה. "לא נכון, אני דיי בלבלתי
אותך"
אמרתי וגירדתי את ראשי כנראה שאני לא כזה
טובה בלתת עצות. היא הסתכלה עלי עם חיוך מזוייף.
הנדתי את ראשי.
"החיוך מגרש פחדים, הם לא אוהבים
חיוכים,
תעצרי שניה לנוח, תקשיבי למה שאומרים,
תנסי
לזרוח, החיים יפים כשרוצים!רק תנסי לחייך!"
שרתי לה והיא חייכה חיוך גדול. "את באמת
יודעת לעזור! תודה!" אמרה וחיבקה אותי, ולאחר מכן יצאה מהדלת. "או שאני
טובה בזה?" מלמלתי וסגרתי את הדלת, מוכנה ליפול על המיטה עם השינה של המאה!
"את שרה יפה, רק שתדעי (;, לילה טוב!"
חייכתי להודעה של ליאור.
"אני אגיד לו ,אני אגיד לו ,אני אגיד לו!!!
מלמלה לעצמה והתקדמה לעברו, הוא ישב ונשען על עץ.
הפארק היה כמעט ריק. שי ישב וכתב משהו על
דפים. "אממ הי!" אמרה כשהייתה לידו. הוא הרים את מבטו לעברה והסתיר את
הדפים. "מה היה בדפים?" שאלה והתיישבה לידו. הוא גלגל את עיניו ושיחק עם
הדפים המקופלים שבידיו. "סתם, שירים. למה רצית להפגש?" שאל והיא נאנחה. "אני-"
אמרה ושי נעמד. "בואי נלך למקום עם צל, חם לי כאן." אמר ולקח את דבריו,
הוא התחיל להתקדם וליאור נשארה לשבת. "אני, אני אוהבת אותך" מלמלה. שי הסתובב
לעברה "את באה?" שאל בחיוך קטן. "שמעת מה אמרתי?" שאלה ואחלה
להאדים.
"לא, זה היה משהו חשוב?" שאל והיא
הנידה ברושה, היא נעמדה והתקדמה לעברו, שניהם התיישבו על ספסל אחד מתחת לסככה. "אוקי,
עכשיו.." מלמל והסתכל לתוך עינייה באדישות. "על מה רצית לדבר?" שאל
וליאור הסתכלה על רגליה, לוחשת לעצמה שוב ושוב "אני אגיד לו."
שניי פרקים!! 3>
מקווה שאהבתם(:
נוי ג'ונאס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
