'אבא אבא, אני באה לישון אצלך היום. טוב?'

'אה.. יש אצלי חברה פיליפינית חדשה, אל תבהלי, אני אכיר ביניכן.'

'מה, זונה?'

'..'

'אבא?'

'לא, זו חברה שלי. מל.'

הייתי בת 10.

מל, 

מאז שנכנסת לחיים של אבא שלי, עשית ריסט על המשפחה שעשתה הכל כדי להשמר.

החזקנו את משקלן הכבד של הבעיות על קורי עכביש,

ואת, מבלי לחשוב פעמיים, טיטאת את כל המאמצים שלנו לאורך כל השנים.

מאז שהגעת אבא הפך את עורו, 

הוא העדיף אותך עלינו, תמיד. 

מאז שהגעת כלום לא נשאר אותו הדבר.

אבא הפסיק להגיע פעמיים בשבוע, הוא בקושי היה לוקח אותנו בשבתות.

היו פעמים שלא ראינו אותו חודשיים- שלושה. 

עכשיו טוב יותר, כשמתחשק לו הוא בא.

מאז שהתחתנתם, חודש אחרי שהכרתם,

הבנתי שאין מה לדבר.

הכל ניצול, איזו אהבה ואיזו שטות.

רק כדי להשאר בארץ, רק כדי לשלוח כסף הביתה. 

רק כדי להרוס אותנו, מההתחלה לא סבלת אותנו.

מאז שהגעת, אבא נכנס למינוסים של עשרות אלפי שקלים,

ועדיין הקפדתם על אורח חיים יוקרתי במיוחד.

מאז שהגעת אפילו אמא אומרת,

אבא לא אחראי, אבא השתנה לגמרי.

מאז שהגעת, 

היחידה שבקשר טוב עם אבא זו סבתא.

כי ככה היא, אמא מגוננת.

אבל סבא כעוס, דוד כעוס, אשתו, כולם.

כולם כעוסים. 

לקחת מאתנו את מי שאהבנו.

כי הוא לא היה מושלם אז, ולמדנו לאהוב אותו.

אבל את הרסת הכל, 

סחטת את המיץ מהזבל.

הכנסת אותי לתקופות רעות,

השארת עליי צלקות,

הפרת את החוקים של האנושות,

גזלת ממני את המשפחה שלי.

היו לילות שהייתי חולמת איך אני מקללת אותך באנגלית, שתביני כל מילה.

היו ימים שהייתי יושבת עם מילון ומרכיבה משפטים שינקבו לך את הלב.

עד שהחלטתי שאת לא שווה את זה יותר,

וגם הוא לא.

הוא העדיף אותך, וויתר על הילדים שלו.

אז גם אנחנו וויתרנו, כל המשפחה.

עכשיו אתה צריך אותה אבא,

אז אתה מרחיק אותנו.

אבל כשתצטרך אותנו,

אני בספק אם נהיה שם.

בטח שאהיה שם, כי ככה אני. סמרטוט.