אופק שלי,

כל הפעם הנתעב הזה היה בשבילי כמו חימר.

אני ואת למדנו אותו, שחקנו בו, טפלנו בו.

למדנו איך להתגבר על הקושי שלו, ייפינו את הפגמים.

ולא טייחנו, לא הדחקנו. עבדנו קשה כדי לאטום את כל הפרצים.

עד שהכל בסדר,

אין טעם שיבואו אנשי-כוונות-טובות-וחובות-מוסריים-ומקצועיים להרוס את זה.

כי יש רגעי חולשה, וזה נורמלי לחלוטין.

אנחנו לא חוזרות צעד אחורה,

לא מחזירות את הכאב לחיקנו.

וזה כבר מגיע, ואפשר כבר להריח את הצחנה.

אפשר להגיד לזה

לא.

אופק שלי, הצ'ה שלנו מושלם.