יש איזו מבוגרת אחת, עיוורת, מתחת לבניין שלי.

מאז שאני קטנה אני זוכרת אותה, תמיד נראתה אותו הדבר.

לבשה חצאית ארוכה, צעיף, כיסוי ראש ומשקפי שמש, עם מקל הליכה.

הולכת הלוך-חזור לאורך קיר ארוך.

נוגעת עם המקל בקיר, למרות שבוודאי זוכרת את הדרך,

מספר הצעדים, הנשימות, הרצפות בע"פ.

היא הפכה לחלק מהנוף, כל יום באותה השעה.

לאחרונה לא ראיתי אותה.

שמעתי גם אנשים מדברים.

סיפור ישרא-בלוגי עמוק?

ראיתי אותה אתמול.