מוזר לי. אני לא בטוחה למה התחלתי את הפוסט הזה. מה כבר רציתי לומר?

כרגיל כל המחשבות בורחות מראשי ואני לא ממוקדת. הכל מסובך ומסורבל.

בלע. מחר מתכונת בלשון. אינלי כוח אליה במיוחד.

האמת היא שאין לי יותר כוח למה שיבוא אחריה שזה בעצם חתיכת חרישה למחשבים.

אוי זה הולך להיות סיוט. מחשבים. רק לעבור את הבגרות ולהת'. בתקווה שלא אצטרך לחזור למקצוע הזה.

~

שוב אני מתגעגעת. ואין הרבה זמן לדבר בגלל שכל פעם אחד משנינו עסוק.

עברו רק מספר ימים ואני שוב חוזרת לחלומות על זרועותייך ועל החיבוק החם שלך.

רוצה אותו שוב. כל כך רוצה.

פגישה הבאה נחגוג ארבעה חודשים, ארבעה חודשים של שמחה ואהבה.

רק שזה לא ייגמר.

~

שיהיה לילה טופי לנו.

עד לפעם הבאה, ענת ♥