מגיע לך כל מה שטוב.
מגיע לך כל מה שנחמד.
כל מה שיכול להביא חיוך לפניו של כל אחד.
כל ריח מתוק של פרח, או מראה של פרפר בורח;
אף מהם לא מתאים - ליופיה של נערתי.
היא כה מדהימה, קורנת שמחה ואושר.
למרות הכאבים, היא תמשיך.
הכאב ימשיך איתה אך כאן אני נכנס לתמונה-
אנסה לשמחה. אנסה לאושרה.
אנסה לגרום לה לכל מה שהיא גורמת לי להרגיש בשנייה.
לא חושב שתיארתי אי פעם, בדיוק, את מה שאני מרגיש כשאני רואה אותך יוצאת מהמכונית של אבא שלך כשמסיעים אותך אלי..
אני חושב "או וואו. הנה היא.".
אני חושב" או וואו. כמה מדהימה היא."
כמה יפה ומושלמת.
כמה מתוקה היא היום. כל יום יופיה לא עוזב אותה.
ואחרי כמה שניות מביכות של נפנוף חביב לאביה, האדיר, אנחנו מתחבקים.
והחיבוק הזה...
החיבוק שרציתי כל כך הרבה זמן.
זה חם ועוטף וטוב כל כך בפנים.
זה נוח ורך, כמו לצוף בעננים. כי קיטשיות זה חביב וזה נשמע בראש שלי כחרוז.
ואני רק מקווה שלא ייגמר,
ועם עין אחת פקוחה אני בוהה בעוברים ושבים.
מבטם התוהה ב"למה הם ככה מתחבקים".
למה הם מתחבקים כך כאילו לא נפגשו כבר שנים?
למה הם מתייפחים כל כך בפנים,
ובחוץ הם מחייכים?
הכאב שהם עברו,
כל אחד את צלקותיו נושא,
ואף אחד לא מבין.
רק אני והיא.
נערתי שלי.
והחיבוק הזה לא נגמר, נמשך עוד ועוד.
חזק יותר ורך יותר ונעים יותר מכל.
וכשהחיבוק נגמר?
אני רק רוצה שיימשך.
אבל הזמן ממשיך הלאה,
ואיתו אנו נסחף.
בזרמי זמן,
העובר וחולף,
חולות הרגש,
שלאט חודר.
אני באמת רוצה רק לשבת איפשהו, לבהות בעננים וכשבידי אני מחבק אותך.
ויודע שטוב לך.
יודע שאני הצלחתי לשמח אותך. לגרום לך טוב.
זה לא מה שכולנו רוצים?
לגרום לשמחה לאלו שאנחנו אוהבים?...
האהבה הזאת..
כמו שום דבר לפני כן.
הזמן הזה, כמו שום דבר לפני זה.
זה חדש לי. אני לא יודע איך להתנהג.
אני רגיל לכאב חודר וצורב אחרי שבועיים ולא חודשים.
אני אוהב אותך.
ואני יודע שאת אוהבת אותי.
אבל אני אמשיך להגיד.
אמשיך שוב לחרוז.
אמשיך לתאר,
מילים כמו סופות.
עפים ונתקעים,
במפלים של כאב.
נשטפים, נהרסים.
עם רגש אוהב.
אמשיך לתאר שוב את געגועיי ורגשותי.
אמשיך לעשות קולות צרודים שגורמים לך לחייך איתי.
אמשיך לגרום לך לשמחה.
בכל דרך אפשרית.
אמשיך עד הסוף המר.
כל עוד תמשיכי איתי.
שלא ייגמר,
שהרגש לא יעבור.
שתקופת האושר של חיי -
לא עוד תיפוג.
רק אותך.
זה כל מה שנאי רציך.
איתי על נדנת עץ,
במרפסת עם יונים.
מסתכלים על העולם, מסתובב לו בטנגו.
ואנחנו נשב ונצחקק,
עם כוסות של מיץ מנגו.
נסתכל בעיני האחר.
ונדע כי את האהבה אנו מצאנו.
Z
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
A Pessimistic Optimist
