חלליות

כבר יש לי בלוג. למעשה, יש לי הרבה בלוגים. אם לומר את האמת, פתחתי כל כך הרבה בלוגים שאני לא מסוגלת לזכור את כולם.

את רובם מחקתי. את חלקם שמרתי. מתוך סנטימנטים, אולי, או שחשבתי שאכתוב בהם שוב. היה לי בלוג די מצליח; ואז העברתי אותו לתפוז, והוא גסס לאיטו. התכוונתי לכתוב בו עכשיו. היה משהו שרציתי לכתוב. רציתי לכתוב על פוליטיקה.

אבל לא יכולתי. למה? פשוט לא יכולתי. לא רציתי. רציתי לחזור לכאן.

וזה כל כך נוסטלגי, באמת, לכתוב כאן בישראבלוג. יש בזה יותר מדי זכרונות; אני בעסקי הבלוגים מכיתה ה' בערך, והיום אני יו"דניקית. אלוהים, כמה שהשתניתי; לפעמים נדמה לי שכל אחד מהבלוגים האלו מבטא פן אחד באישיותי ובחיי.

האמת היא שאני לא מבינה לגמרי למה פתחתי את הבלוג הזה, למה עיצבתי אותו ככה ולמה קראתי לו ככה. אולי סתם כי אני לא שפויה.

אני לא לגמרי בטוחה מי כן שפוי... אבל אני יודעת שאני לא. לא לגמרי. לפעמים אני מרגישה קצת כמו חייזר בעולם החיים. אולי זו הסיבה שקראתי לבלוג כך, ואולי סתם בגלל שאני אוהבת את ברי סחרוף.

דיכאונות, געגועים, שמחה, אהבה. מזה מורכבים החיים שלי, כל שבוע מכיל אותם במינונים שונים. לא בטוחה לאן אני הולכת ולמה... אולי לבקר בשביל החלב. לקחתי שוקו.

בכלל רציתי לכתוב פוסט פוליטי. לא יודעת למה כתבתי את זה. מי יודע?