אני לא רוצה לדבר,
על כול אותם ההדברים שעברנו,
שהכאיבו לי,
עכשיו זה היסטוריה.
שיחקתי את כל הקלפים שלי,
וזה מה שעשית לבסוף,
לא נשאר עוד מה להגיד,
לא עוד אסים לשחק.
המנצח לוקח הכל,
המפסיד עומד קטן,
לצד הניצחון,
זה הגורל שלה.
הייתי בזרועותיך,
חושבת שאני שייכת לשם,
חשבתי שזה הגיוני,
בנית לי גדר,
בנית לי בית,
חשבתי שאני אהיה חזקה שם,
אבל הייתי טיפשה,
משחקת לפי הכללים.
האלים עלולים לזרוק קובייה,
המוחות שלהם קרים כמו קרח,
ומישהו בדרך לכאן,
מאבד מישהו יקר.
המנצח לוקח הכל,
המפסיד חייב ליפול,
זה פשוט וזה מובן,
למה אני צריכה להתלונן.
אבל תגיד לי האם היא מנשקת,
כמו שאני נהגתי לנשק אותך?
האם זה מרגיש אותו הדבר,
כשהיא קוראת בשימך?
איפשהו עמוק בפנים,
אתה בטח יודע אני מתגעגעת אליך,
אבל מה שאני יכולה לומר,
הכללים חייבים להיות להשמע.
השופטים יחליטו,
אנשים כמוני בסבל,
הצופים של התוכנית,
תמיד ישארו נמוך,
המשחק מתחיל לו שוב,
מאהב או ידיד,
דבר גדול או קטן,
המנצח לוקח הכל.
אני לא רוצה לדבר,
אם זה גורם לך להרגיש עצוב,
ואני מבינה,
באת ללחוץ לי את היד,
אני מתנצלת,
אם זה גורם לך להרגיש רע,
מתבונן בי שאני כה מתוחה,
ללא ביטחון עצמי,
אבל אתה רואה,
המנצח לוקח הכל,
המנצח לוקח את כל זה...
...THE WINNER TAKES IT ALL
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dopamine7