The Game Of Life

מהעבר למדתי לשנוא,

מההווה לפחד,

ומהעתיד פשוט לא לצפות ליותר מדי.

לא להתאכזב, ולא להתלהב.

למדתי לשתוק כשצריך, למדתי את חוכמת השתיקה להעריך.

למדתי כי אין דבר כזה חבר, רק סכין חד בגב, לא יותר.

למדתי שאין אהבה, רק אכזבה אחת גדולה.

למדתי כי לבטוח אני יכולה כמעט אך ורק על עצמי, כן, האדם היחידי שסומכים עליו הוא כביכול, אני.

אבל עם כול הכבוד לנסיון הכישלון, היתרון וההצלחה, ידעתי את זה תמיד,

אני לא שייכת לכאן, ואני יודעת את זה לא משנה מה, זה מובן,

אבל אני פה, אני משו חי, נושם וקיים...

אני רוצה סיבה לקום בבוקר, וסיבה להירדם,

סיבה לחייך, וסיבה להתעקלם,

את הכוח להמשיך הלאה לנסות, ולהפסיק את פניי מהאנשים לחסות,

ובקשה אחת קטנה מהעולם הגדול הזה והקר,

שיפסיק לפחות קצת להיות אליי אכזר,

שלא יפיל עליי את כול אותן הבעיות,

שיחסוך ממני לפחות קצת חלק מן הדמעות.