ואוו, שנים לא עכנתי.
היום זה היום האחרון לשנת 2010.
קשה יהיה לי לסכם בפוסט אחד, או אפילו ב2 מילים מה עברתי בה.
כמו כול שנה, היו את העליות ואת הירידות, הדברים המשמחים והפחות משמחים, השיגעונות השטויות והצחוקים.
אמנם השנה למדתי להתמודד עם הדבר הזה שקוראים לו לב שבור, עם געגוע והמון המון זיכרונות.
למדתי להעריך יותר כול דבר קטן שיש אצלי, למדתי לשאוף למעל המצופה,
לעמוד עם ראש זקוף למרות הכאב שמנסה להכשיל, לחייך גם כשהכול נראה חסר תיקווה,
כי ההצגה חייבת להמשך.
חבל שקל להגיד וקשה לעשות, כי לא תמיד הרגשתי שאני יוכל להמשיך, למרות שניסיתי.
3 שנים השנה מילאו לפטירתה של סבתא שלי, קשה לעכל את הזמן העובר, הכול מרגיש כאילו זה קרה אתמול,
כנראה באמת יש דברים שהזמן פשוט לא יכול לרפא.
יצא לי לפגוש אישה מדהימה בשם אלה, ללמוד ובקר אותה הרבה, והשנה היא גם ניפטרה, בגיל 90.
בדידות, התרחקות מכולם, התעמקות ברגשות, ובכי, אין סוף של דמעות מלוחות,
אבל איכהו אני מרגישה שהדמעות האלה יגרמו לי להיות חזקה יותר, לעמוד בפניי המציאות.
ריבים רצניים עם הורים, בין הורים ועם חברות, והשלמות בסופו של דבר.
השנה סקורפיאונס הודיעו על פרישתם מעולם המוזיקה,
אבל הגיעו להופיע בארץ כשחלק מהסיבוב העולם שלהם השגמתי חלום.
יש כאבים מסויימים שדי קשה להתמודד איתם, אבל בסופו של דבר לכול מערה שוכה יש את האור שבקצה.
התבגרתי מבפנים, ואני מרגישה שאני שלמה עם עצמי.
וגם אם אני מרגישה שונה, ומוזרה, אני בטוחה שיום אחד אני ימצא את חלקתי בעולם הזה.
ולמרות הכול, אני אומרת שהיה טוב, וטוב שהיה.
שנה טובה כולם !
HAPPY NEW YEAR!
אני צילמתי :P
^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dopamine7