אלה יקרה,
אני תמיד עוברת ליד החלון של החדר שלך ותמיד חושבת על זה שאני צריכה לכתוב לך.
אני באמת לאיודעת מה לספר, אז אני יתחיל פשוט בההתחלה.
שנה שעברה, כיתה י', מחוייבות אישית. אני בחרתי "פרחיי רפואה", כחלק בפרוייקט זה היינו צריכים
להתנדב במקומות שונים בעיר, ואני כמובן בחרי בבית אבות (הכי קרוב).
בהתחלה הכול היה מעניין של מחוייבות, לבוא לדבר עם כמה סבים וסבתות וללכת כמה שיותר מהר.
ואז הכרתי אותך, אלה, אני זוכרת היית יושבת בשולחן קרוב למעלית עם עוד סבתא מעצבנת שבקושי הבנתי מה היא רוצה ממני,
התחלנו לדבר איתך (כן סחבתי גם את השכן שלי) ובאמת באמת זה היה מאוד מעניין להקשיב לך ולסיפורים שלך.
לצערי זה עבר מהר, והמחויבות אישית כבר נגמרה, אבל זה לא מנע מאיתנו ללכת לבקר אותך.
אני זוכרת שכשחברה שלי מרוסיה הגיעה, החלטתי להכיר בינכן, ויצר נוצרה כמיה, בדיוק כפי שציפיתי.
הייתה תקופה שהיינו באות אלייך כול פעם אחריי יום, היינו מפנקות אותך בממתקים בלי סוכר כמובן, ואפילו במלפפונים חמוצים.
אי אפשר היה לגלות את גילך לפי ההתנהגות שלך, את הלכת כמו גדולה, אפילו הסעת אנשים על כיסא גלגלים, את דיברת, ראית ושמעת,
הבעיה היחידה הייתה אצלך זה עם הריאות, שהיית צריכה את המכשיר במיוחד הזה כי עישנת כשהיית צעירה,
וגם הזיכרון...היית חוזרת על דברים שכבר סיפרת לנו. רציני שאני לא מתלוננת, גיל 90, זה לא סתם מספר.
הרגשתי טוב עם העובדה שבאנו לבקרך, התגעגעתי לרגש הקרוב הזה של "סבתא", לסיפורים מעניינים ומסרים עם הרבה תובנות ונסיון חיים.
היה כיף להסתכל עלייך, תמיד נקייה ומסורקת, קורצת לנו ומוציאה מילים כאילו את נעשה בגיליינו.
שמחתי לראות את האושר על הפנים שלך כול פעם שהיינו פותחות את הדלת החדרך, ורצות להשקות את העציצים שחס וחסה לא יתייבשו לנו,
הצחיק אותי לראות איך התעצבנת על ידיד שלי ורצית להרביץ לו עם מקל, ועיצבן אותי איך שהיית צריכה לריב עם סבתא מעצבנת שקינאה
שבנו דווקא אלייך תמיד ולא אליה. גילך בחברתיינו לא היה מורגש, סיפרנו לך הרבה דברים, ושיתפנו אותך ברגשותיינו,
תמיד היה לך מה להגיד.החדר שלך היה מעין מקלט בשבילי, אצלך הכול היה חופשי וטוב. אין לי מילים, את באמת היית תקופה בילתי נשכחת.
עבר החופש מהר, ממש כפעימת לב, אני הלכתי לבית הספר וחברה שלי טסה בחזרה לרוסיה...ואת, את נשארת עם תמונה של שלושתיינו,
ועם הממתקים שהבאנו לך.
לא היה זמן לבוא לבקר אותך, הדבר היחיד שניחם אותי הייתה העובדה שראיתי את שיערך הלבן מבצבץ לו כשאת יושבת על הכסא במרפסת
נושמת אויר צח וצופה בחתולים.
ואז הפסקתי כבר לראות אותך...וחלמתי חלום, חלום שבו חייכת אליי ואמר לי ביי, ועלית לשמיים. למחרת כשקמתי, נבהלתי, ורצתי לשאול מה
אומר חלום על מוות? וענו לי שזה אומר שהחיים של אותו בן אדם שבחלום שבת יהיו ארוכים. לצערי זה לא היה נכון, והחלום שלי היה חלום אמיתי.
לא ישר הלכתי לבית אבות לבדוק אם מה שאני חושבת זה עובדתי, אבל יום אחד פשוט לא יכולתי להתאפק ועשיתי את זה.
כשעליתי לקומה שלך, מבלי ללכת אפילו לחדרך ישר פניתי לאחות ושאלתי איך את. היא הינהנה עם הראש לשלילה עם חיוך מפגר על הפרצוף,
ואני כבר הבנתי שזה הסוף. כ"כ הרבה רציתי להגיד לך, להגיד לך תודה על הכול. אבל לא...הלכת. יצא לי לבכות המון.
והיה לי גם קשה מאוד לספר לכולם על המוות שלך...
באמת התחברתי אלייך אלה, היית לי לדמות מאוד מעניית בחיי ואני מאוד שמחה שיצא לי להכיר אותך ולפחות לשמח את התקופה האחרונה של חייך.
עם לב כ"כ גדול כמו שלך, אין עוד אנשים כאלה.
את גדולה מהחיים,
באהבה רבה מריה וכול השאר.
There's no one in town I know
You gave her some place to go.
I never said thank you for that.
I thought I might get one more chance.
What would you think of me now,
so lucky, so strong, so proud?
I never said thank you for that,
now I'll never have a chance.
May angels lead you in.
Hear you me my friends.
On sleepless roads the sleepless go.
May angels lead you in.
So what would you think of me now,
so lucky, so strong, so proud?
I never said thank you for that,
now I'll never have a chance.
May angels lead you in.
Hear you me my friends.
On sleepless roads the sleepless go.
May angels lead you in.
And if you were with me tonight,
I'd sing to you just one more time.
A song for a heart so big,
god wouldn't let it live.
May angels lead you in.
Hear you me my friends.
On sleepless roads the sleepless go.
May angels lead you in.
May angels lead you in.
Hear you me my friends.
On sleepless roads the sleepless go.
May angels lead you in.
האלויי וטוב לך שם למעלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dopamine7