אני מרגישה שאני במירוץ אל הבילתי מודע.
אני נמצאת בנקודת שיווי משקל מסויים שאני מפחדת שלא תשאר מאוזנת.
לא טוב לי, אבל גם לא רע לי.
ואיך להמשיך מפה? אני לאיודעת.
אני לא רוצה למשוך יותר מדי תשומת לב, אני לא אוהבת או צריכה את זה, אבל מצד שני אני רוצה שיראו שאני עדיין קיימת.
אני לא רוצה להתחיל את השיחה האגו לא מרשה שלי, אבל הלב כ"כ רוצה.
אני לא רוצה לבכות יותר, אבל הדמעות זה כבר משו שלא בשליטתי.
אני לא רוצה לדעת יותר מדי, כי גם ככה הראש שלי מוטרד מעל ומעבר.
אני לא רוצה לחשוב, כי זה מוביל אותי רק למבוי סתום.
אני לא רוצה להיות פטתית, אבל הדבר הזו סוחף אותי לזה.
אני לא רוצה להרגיש, אבל לצערי אני בן אדם.
מה אני כן רוצה, הדברים אלה מובנים מאליו, לא נראה לי שאי פעם בקשתי הרבה.
עכשיו נשאר לי רק למצוא את הכיוון הנכון, ולהמשיך ללכת.
,Force yourself to use your brain
,The only way to gain
.A lot of things are just a lie
This world we love comes down in pain
With hate and bloody games
.A question-mark up in the sky
Look, you can´t keep away
And you can´t hide
...Tomorrow, yesterday, today
Some people say, we´ll do it better
Some people say, everything´s good
Some people sing, let´s come together
But nobody has ever brought it through
...Maybe you and me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dopamine7