The Game Of Life

לא שבעתי נחת במקום נידח זה,

ובכול זאת זיכרונות ראשונים צללולים כבדולח.

גשמי זעם, גשמי הזלעפות וערפל סמיך, חושך דק שורה בחדר.

התנועה ברחוב דלה, אין יוצא ואין בא.

כול מה שעשינו כול הטימטום והזוהמה כרוכים אחריינו עד אינסוף.

דברי התוכחה ננעצים בגופי כמו מסמרים, וראשי שרוי בדיכאון.

איבוד עשתונות, הפחד גורר אותי פנימה אל מחלות הרטיבות והקור,

ואני יודעת שאין דרך משם לחזור.

כבולה כמו בתוך סיוט, לכודה ברשת.

חולף הפחד בגופי ומצמרר אותו.

אבל אני יודעת, כול החשבונות הפערים שסופו של דבר,

קול ממרומים ישמע ויקח אותי מכאן,

הוא יחלוץ אותי מהחשבונות הארציים, וכך פשעי יגיע לקצה דרכו.

ומה שלא ידעתי-ישלים הדמיון.