לפעמיים...
אתה שואל את עצמך למה...
אתה מרגיש שאתה לא יכול לקבל את עצמך כמו שאתה,
אתה מרגיש שאתה זוחל על הברכיים.
לפעמיים...
אתה שואל את עצמך למה
אתה מרגיש שאתה לא יכול לקבל את עצמך כמו שאתה,
שנמאס לך התתחנן שוב ושוב...
מילים על שפתים מתחילות להחליק,
אני מאבדת את אחיזה של עצמי,
ומתי שאני רוצה יותר...הו, לא, לא
אני לא יכולה להיות יותר...הו, לא, לא
אני מרגישה כאילו אני מחזיקה בצד את החיים שמגיעים לי.
קול מבפנים כנראה סיפר לי שקרים,
החלומות שהתרסקו לי מול העניים,
כמו שמיים בוערים בלילה...
אני כבר לא ילדה,
אני אותה אחת,
אני לא יכולה להכחיש,
למה שנעשתי להיות...
זה לא יכול לפגוע בי, אבל זה יכול לאכול אותי מבפנים.
הכול נמשך יותר מדי זמן...חייב...צריך...
עכשיו אני צריכה לקום,
ולהסתכל להם ישר בעיניים,
אני לא מאמינה בשקרים שלהם,
אני לוקחת את זה ישר מהלב שלי,
הגיע הזמן להתחלה חדשה,
הזמן להתחלה חדשה,
כי אם זה לא אהבה,
זה לא מספיק,
מגיע לי יותר, כן, יותר ממה שיש לי,
לקום מברכיים,
לקום.
She screams
Sometimes
Sometimes their lies are their disguise
Sometimes the beautiful will cry
You 're reaching inside
And now you're floating like a breeze
And saying goodbye
כנראה שאני באמת יצליח...להשתחרר כבר מהעבר.
אני יצליח.
יצליח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dopamine7