שארית התום בארגזי קרטון.

זה כבר כמה זמן ככה, פשוט היה את כל הקטע של החוסר יכולת לכתוב.

ובהתחלה הייתי בסדר עם זה. בסדר גמור. כי עוד הייתי בשיכנוע עצמי הזה, שאני כבר לא אוהבת אותו יותר ושהכל בסדר.

אבל מאז הגדנ''ע.. שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי.. זה עשה לי משהו. זה העיר בי רגשות שחשבתי שנעלמו.

ועכשיו זה מעצבן אותי שיש לו חברה.

מעצבן אותי שאותה הוא מנשק, ואותה הוא מחבק.

הקטע הוא, שאני אפילו לא יכולה להגיד שמעצבן אותי שהיא זו שמקבלת אסמסים של לילה ובוקר טוב, כי היא לא.

דיברתי איתו. הוא אמר שזה לא כאילו שהם מדברים בהודעות, הם מדברים רק כשהם נפגשים ובפייסבוק אני מניחה. אבל הם כמעט לא נפגשים.

וזה עוד יותר מעצבן אותי. ואם הוא איתה, אז למה לעזאזל הוא אומר לי שהוא אוהב אותי?

או בכיוון ההפוך- אם הוא אוהב אותי... למה הוא איתה?

מה, רק בשביל הקטע המיני? [שגם הוא לא באמת מיני,הכי הרבה שהוא יגיע זה קצת שליחת ידיים]

לא יותר הגיוני להיות עם זו שאתה אוהב ובתור צ'ופר לקבל את הקטע המיני?

לא שהקטע הזה משמעותי בעייני, עובדה שהייתה לנו תקופה מאוד ארוכה של קשר בלי נשיקות. זה אמנם לא היה קשר מוגדר ורשמי אבל הרעיון הוא שלא צריך את הנשיקות והמיניות בשביל להחזיק מעמד.

ועכשיו לשאלת המאה:

אם הוא אוהב אותי, ואני אותו, למה כבר 8 חודשים אנחנו מתברברים במקום להיות ביחד??

עריכה: (01:35)

יכול להיות שאני בכלל לא אוהבת אותו?

יכול להיות שאני סתם מחפשת להיות נאהבת והוא האופציה הכי טובה שלי?

אם ככה, למה אני נשארת תקועה בתוך הכלום הזה?