אזרתי אומץ הלכתי להיפגש איתה, פעם ראשונה שאני מתחילה לקבל את עצמי כמו שאני ולא כמו שהעולם מכתיב.
נפגשנו, לא היה לי הרבה מה להגיד יחסית למישהי שהתחביב שלה זה לדבר, כמעט לא הייתי בסיטואציות כאלה- זה היה כייף ומוזר בו זמנית, מפחיד ומהנה..
אני לא יכולה לקרוא לערב מושלם אבל חוויתי דברים שקיוויתי לחוות- כמו חלום שהתגשם, שהריי גם הוא צריך להיות בטיפה מציאותי.
היא אמרה לי שאני יפה, לא יכולתי שלא להתרגש מזה היא אמרה עוד מלא דברים שגרמו לי להרגיש שהיא מעוניינת בי, אבל אני לא הראיתי עניין מספיק..
הגענו ליעד, ישבנו על הבר הזמנו לשתות לא דיברנו הרבה, צחקנו, קמנו לרקוד- רקדנו, רקדנו צמוד, רקדנו יותר צמוד, התנשקנו- הרגע הזה נגמר מהר ותוך שנייה התהלכנו בחוץ יד ביד כאילו אנחנו רכוש אחת של השנייה.
הגעתי הביתה- היא גרמה להרגיש משהו לא חשבתי שזה באמת יקרה, אני רוצה שזה יפסיק!
אני יכולה לחשוב על מלא סיבות שהיא לא מעוניינת בי- אבל על אחת חיובית אני לא מסוגלת.
בא לי שהיא תתקשר, אני לא רואה את זה קורה, בא לי שהיא תענה לי להודעה, בא לי להיות אני לידה, שאני יהיה אני באמת אני יוכל לחשוב על מיליון סיבות שהיא תרצה אותי.
אבל אני לא מסוגלת- החלום הזה הפך למציאותי מהר מידי. לא רוצה לחלום ולחזור למציאות(!)
מעניין אם ניפגש שוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גרב;