"שמנים אנונימים"

קר לי,עצוב לי ואני לבד

ממש בלי אף-אחד.

רוצה להרגיש את חום גופך

בחום גופי,אך משהו עוצר בעדך

אני מבין אותך,כי מי רוצה להיות אם

בן אדם שמן.

אף אחד לא רוצה להיות,

כולם מחפשים את הבחורים המושלמים,

כולם מחפשים את הבחורים הרזים,היפים,הסקסים.

לא באמת אכפת מהאופי,העיקר שיהיה חתיך.

ואתה?,אתה אחד מאותם בני אדם שטחים ורדודים,

שמחפשים את אותו הדבר.

מה אכפת לך?,הלב שלך נפגע?,אתה בוכה כל לילה?

בדיוק עכשיו אתה מתחבר למסנג'ר,והתמונה שלך קופצת לי על

מסך המחשב. אני רואה את החיוך המושלם שלך,העינים הכחולות,

הפנים הצעירות,אבל אני לא מצליח לגעת בך,להתקרב,להרגיש.

אתה לא נותן לי הזדמנות,הלב שלי מדמם,ולך לא אכפת מהכאב.

אז מה עוד אפשר לכתוב?,אני בודד בלי אף-אחד,עצוב לי ורע.

החיים ממשיכים,כולם מאושרים,אחרי כולם מחזרים אנשים שונים.

רק אני עומד בצד ומחכה למשהו,משהו שאני יודע שלא יבוא לעולם,

או לפחות לא כרגע,בגלל שאני גוש שומן,ג-ו-ש שאף אחד לא רוצה.

מוזר לי שטוב לי אם עצמי ואני לא עושה שום דבר.

אולי כבר נשבר?,אולי כבר אין לי כוח?,מי יודע...

ועד אז,אני ימשיך לגלוש באטרף כמו מפגר,לחשוב

ששם אני ימצא משהו,והמשיך להתכתב אם אותו מפגר,

שרוצה אותי,ואני אותו לא רוצה. לא בגלל היופי כן,פשוט

האופי שלו מחורבן,ושיזמין אותי לארוחת ערב,אני יסרב בנימוס,

למרות שאני לבד וקל מאוד ללכת אחריו רק כדי להגיד שיש מישהו,

אבל המישהו הזה זה לא מי שאני מחפש.

חיים דפוקים,קהילה קשה.