גי-לי תשעים מאתיים ועשר

היי מה קורה סתם בא לי לכתוב ואני רוצה שמישהו יקרא את זה והדרך היחידה שלי לדעת שמישהו רק התחיל לקרוא אפילו אות אחת זה אם משאירים תגובה אז טנקס מראש כזה כאילו ואני מרגישה מה זה פרחה להגיד את זה (יותר פקצה, כן?) אבל זה בדיוק מה שיושב לי בלב........... מסתיר את מה שיושב באמת

מה יושב באמת? אני אפילו לא זוכרת אני משכנעת את עצמי שיש מיליון דברים ואם לא יהיה אני אמציא אותם בכוח ובסוף אזכר בדבר הבאמת חשוב שיושב שם ומציק לי ואוכל אותי מבפנים

למה אני מתנהגת כל כך רע ולמה אני כותבת כל כך גרוע פעם אמרו לי שאני יודעת לכתוב יפה.

אבל לא רוצה לכתוב יפה ולא רוצה משפטים מסודרים וקריאים

בא לי סתם כאילו אני מדברת. הכי סלנג בארץ.

רדוד. ריק. בלי טיפת מחשבה, בדיוק כמו החבר שלי.

אני עדיין מחפשת את העומק שבו ואני מאמינה שזה נמצא שם בפנים

למרות שאם הייתי מאמינה בדברים לפני שהייתי ממש רואה אותם, אז הייתי אמורה להאמין באלוהים עכשיו? באורן זריף אולי?

אבל זה שם. אומרים שאצל כל בנאדם זה שם

ואצלו אפילו צריך להיות יותר כי היו לו חיים מסריחים

אבל אולי בגלל שהיו לו חיים מעאפ-עאפנים אז הוא בוחר במודע לחיות חיים פשוטים חסרי חשיבה עצמאית

ואולי זה כאן מתחת לאף שלי ואני כל כך שקועה בלזלזל באינטלגנציה שלו שאני לא שמה לב שגר איתי בנאדם מלא ומשמעותי.

אוי לפעמים אני כזאת ביצ'...

בעצם תמיד

רק לפעמים אני ממש מודה בזה.

כמו עכשיו

וואי אני פרה שמנה ומגעילה. בהמה דוחה ומסריחה, מטונפת ומוזנחת.

איך יכול להיות שיש לי חבר בכלל

מי החליט שמגיע לי

יש כל כך הרבה בנות יפות ועדינות וחכמות ומצחיקות ו..מושלמות? טוב אין לא משנה.

Nokia PC Suite

USB מנותק באמצעות Nokia 6120c

אה כן היום יום המשפחה.