קואלה בחומוס

כל העצות להורות טובה מדברים על חיזוקים חיוביים.  לשבח את הילד על מה שהוא עושה טוב, לא לקמץ, לפרט ולדייק בכל מה שהוא עושה נכון.

אבל מה שקופץ לי לראש זה כל מה שהיא עושה לא נכון.  כל מה שמרגיז ומעצבן.  כל מה שצריך להעיר לה עליו, ולהתרכז בלהעיר בצורה לא אגרסיבית, לא מאיימת, לא מעליבה.

וזה לא רק אני.  גם אבא שלה מתרגז ומקטר ונושף וחורק.

מה היא עושה בסדר? הצילו!  כל מה שאני מצליחה לחשוב זה רק דברים שהיא לא עושה לא בסדר.  אי אפשר ככה לעבוד עם מה לא.  צריך לעבוד עם מה כן!

אז מה כן?

היא כן מפנה את הכלים שלה למדיח (רוב הזמן)

היא כן שומרת את הדברים שלה בפינה אחת (או יותר נכון רק את הדברים שבאותה פינה)

היא כן התקשרה להודיע שהיא מאחרת ערב אחד (אבל שיקרה באשר לסיבה)

היא כן הכינה תוכנית לימודים כמו שסיכמנו (אחרי שישבתי איתה ועברתי איתה מילה אחר מילה)

אןף.  אני מרגישה שאני כמו אמא שלי - רואה רק שחורות ורק שלילי, ולא מצליחה להמריא אל החיובי והטוב.

אולי צריך לתת לזה זמן.  אולי עם הזמן יגיעו גם דברים טובים, וגם היא תתרגל לדרישות.

זה הדבר השני שכל העצות להורות טובה כוללים -

סבלנות.

אז אני מחכה.