קואלה בחומוס

שבוע ארבעים.

כאבי בטן תחתונה לפרקים.

פאמפקין (שם קוד) לפעמים חסרת סבלנות ומתפרעת, לפעמים אפאתית.

המיילדת יצאה לארבעה ימי חופשה, ולכן הושהו כל מזרזי הלידה:

עוצר הליכות, חסל סדר שמן נר הלילה, מצור על סקס, הופסק עיסוי כף הרגל, ולא עוד חליבה ידנית.

רק ארבעה ימים, ונחזור לשיגרת זירוז בדרכים "טבעיות".

בנתיים, אני עקרת בית משועממת ונטולת מעש.  אין יותר גרוע מזה.  אני יוצאת מדעתי.

אוזי: "גמרת את הקצפת??"

אני: "אהמ.  כן".

אוזי: "עם מה אכלת אותה?  בלי כלום?"

אני: "מה פתאום!  ברור שלא!"

אוזי: "אז עם מה?"

אני: "אהמ... עם סירופ מייפל".

ההצלחה הגדולה שלי השבוע היתה להגיע להסכמה עם הקטנה שהיא צריכה תרגול במתמטיקה. 

זה לא היה קל, והמתמטיקה שהם לומדים מתישה ברמות מעצבנות - השאלות שהם צריכים לענות עליהן

מתוסבכות ומנוסחות בצורה בלתי בהירה בעליל.  החישובים עצמם מגוחכים, אבל כדי לפענח את הצופן של השאלות צריך תואר שני במשפטים.

לפחות האלגברה היא אותה אלגברה כמו שאני למדתי (אמנם בכיתה ט' ולא יא', אבל נו מילא), ואחרי שהגענו להסכמה על הצורך בתרגול, הגענו להסכמה על מינון ותדירות.

נשאר לי רק למצוא לה תרגילים.  אלא שכאן ספרי הלימוד נשארים בבית הספר, והאינטרנט לא סיפק לי את הסחורה, אז מצאתי את עצמי כותבת תרגילים במתמטיקה.  לא פשוט!

עכשיו רק נשאר לראות אם הקטנה תעמוד בהסכם.

חבל שאי אפשר לצבור שעות שינה.  הייתי מכוסה עכשיו עד גיל שנה של פאמפקין.

כבר איחלתן לי לידה מוצלחת, תינוקת ורודה וצווחנית, וכל מה שיש לאחל.  המון תודות, ובואו נקווה שהאיחולים יתגשמו בזמן ובמקום הראוי להם.