קואלה בחומוס

השבוע זה נפל עלי - החיים שלי לעולם לא יחזרו.

זה לא זמני, זה לא "רק עוד קצת זמן", זהו זה.  זה לנצח.  עד שהם יחזרו אני כבר לא אזכור איך זה היה.

לא עוד לקחת כמה דקות באמצע היום סתם לשכב, או לרבוץ ביחד במיטה כי מתחשק.  לא עוד לישון כמה שבא, כי תמיד יש משהו שצריך לקום בשבילו.

היו שלום חירות ופנאי, ברוכה הבאה יהלי.

אחרי המיילדת הטיפול בי עובר למרכז הקהילתי.  האחות הקהילתית באה לביקור בית בפעם הראשונה.  כולם אומרים כמה שיהלי יפה, אבל הם בטח אומרים את זה לכולם, אז קצת קשה להאמין.

יהלי ירדה במשקל.  לא הירידה הצפויה שאחרי שיחרור מבית החולים (זה כבר היה והיא העלתה בחזרה).  יש מצב שהאכלתי אותה לא נכון.  מעכשיו, הנקה רק כל עוד היא יונקת שאיבות ארוכות - לא עוד נגיסות קטנות.  כשהנגיסות מתחילות, מפסיקים להניק, מנסים להעיר, וחוזרים לשאיבות.

זה עזר - בתום השבוע היא העלתה 200 גרם. נשמע מעט, אבל זה מה שנדרש להעלות בשבוע....

השכנה ממול קפצה לבקר.  יש לה כבר שני ילדים והיא אמורה ללדת תוך חודש.  היא צלצלה בפעמון, והסתכלתי מהחלון לראות במי מדובר.  מה שראיתי זה את העגלה הכפולה שלה, עם שני הילדים בפנים, גולשת במורד שביל הגישה לבית שלנו, חוצה את הכביש, ונכנסת לחניה שלה, ואותה רודפת אחרי העגלה בצרחות.

היא חזרה לכאן מתנשפת.  את בטח חושבת שאני אמא איומה, היא אמרה.  החניתי את העגלה על הדשא, לא חשבתי שהיא תחליק!

אני חושבת שזה יקרה גם לי, אמרתי לה.  אז למדתי את הלקח - ברקס ויהי מה.

גבס שני - הרגל שלה עשתה עבודה טובה בגבס הראשון, נקווה לריפוי מהיר...

היום נצא לקנות חזית הנקה.  ביום שני מגיעה יועצת הנקה לביקור בית - עוד חלק משירותי המרכז הקהילתי.  סבבה!

אוזי ואני הספקנו לריב ריב גדול, הקטנה הספיקה לחזור להתנהגות שקרנית.  החותנת מתת שמים, ורק שעות שינה חסרות לי כדי להרגיש כמו בנאדם. 

אין יותר מתסכל מלנסות לישון כשיהלי ישנה או עם אבא שלה, ולא להירדם.

יאללה, למקלחת.  שבת שלום יקיריי!