קואלה בחומוס
מלטשת את המראַה |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 7/2010
הכל אצלה נכון
היא תמיד שורה לפני בשיעור אירובי.
היא מקפידה על יציבה נכונה, בלי מאמץ נראה לעין.
הבגדים שלה מבהיקים וחדשים, נראים כמו מוצרים של חברה יקרה.
היא עושה את כל התנועות נכון, בטכניקה מעולה.
כל התרגילים קלים לה, מאמצים את כל השרירים המחוטבים ואת הגידים המתוחים.
כשהיא מסירה את הגופיה, אין לה צמיג רוטט מעל למותניים, ואין לה גבשושיות צלוליטיס. הכל חלק ומתוח ומוחזק יפה יפה.
הייתי יכולה להגיד שגם העור שלי עשה כך פעם, לפני שנמתח עם הבטן הגדולה.
אבל האמת היא שאף פעם לא הייתי כמוה.
לא החזקתי יציבה נכונה, לא עימלתי את השרירים. תמיד לבשתי בגדים מחנות יד-שניה, והם תמיד נראו משומשים.
אני מכירה את עצמי מספיק, ויודעת שהרטט הזה של תיעוב הוא בעצם קינאה.
ויודעת מספיק על קינאה כדי להגיד - נו אז יאללה! אז תייצבי את עצמך, תבעטי חזק יותר, תתמידי בשיעורים. תעשי גם את את מה שנכון.
ובמלתחות, כשאנחנו מחליפות בגדים, היא לובשת חזיית תחרה שחורה ויפה. אני עם זו הפשוטה והיומיומית, בצבע גוף. אין לי אפילו אחת עם תחרה.
הייתי יכולה להתנחם בזה ששלי יותר גדולים. או שאין לי קמטים בפנים.
אבל אני רק מחייכת ומזכירה לעצמי, שאיתי כיף לשבת לקפה.
ואיתה לא.
האפרוחית שלי בת שנה היום. איך שהזמן טס.
| |
|  כינוי:
קואלה בחומוס בת: 47 |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
