קואלה בחומוס

הוומבאטים האלה, ברכה משמיים, אני אומרת לכם. 

אחרת מה נכתוב ב-ו' בארץ-עיר?  מה, שוב נתווכח אם וירוס הוא חי או לא?

הוומבאט שלי הוא קטן וצהוב

הוומבאט שלי אוהב גם לחשוב

אמנם היא לא וומבאט,

היא רק אפרוחית

אבל היא שוקלת כמו משאית.

כן כן, כמה קטנה, ככה דחוסה.  העצמות של אבא שלה, השיער של אבא שלה, וממני כנראה החיבה לכלבים.

הגשתי את התזה!  הבה נצא במחול.

מאז אני עושה הרבה חשבון נפש.   כיאה לתקופת החגים והסליחות.

נו בחיאת, על מי אני עובדת.  עם כל ההתחשבנות שלי כבר הייתי מוציאה רשיון לראיית חשבון-הנפש.

לפי מיטב האירוניה הקואלית, העבודה שלי בימים אלו כוללת עריכה של ספר על התנהגות אירגונית.

מן אוסף כזה של "עשה" ו"אל תעשה" בעבודה.  אז כל היום אני קוראת כמה פאשלות עשיתי בקריירה, ואיזה אהבלה אני.

אבל חיוביות היא השחור החדש ולכן רק אומר:

באתי לעולם הזה עם מטען חברתי פגום טילים.

עבדתי קשה על חלק ממנו, ולכן היום אני אמא ולא מפלצת.

אז בתחום יחסי עבודה אני לא בליגה.  נו טוף.

 בשביל זה יש את האתגר הבא.

בלי תמונות אפרוחית אי אפשר הרי, נכון?

אני קצת חלודה.  מקווה לחזור לכושר.

שנה טובה לכולנו!