לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

קואלה בחומוס


מלטשת את המראַה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

11/2013

לא יאומן כי יסופר


הרבה זמן לא כתבתי.  יצאתי מהשיגרה ההיא של לכתוב ביום ראשון בערב, ואכן, כצפוי, ברגע שנשברה השגרה - הכל התחרבש.
אבל הנה אני חוזרת שוב.

אוזי
אני חושבת שהאהבה שלי לאוזי קרתה בניגוד לשיפוט דעתי.  הלב שלי רצה אותו, הגוף שלי רצה אותו, ולא היה מה לדבר איתם בהגיון.  את רוב השנתיים הראשונות שלנו יחד ביליתי בלכעוס עליו על שהוא לא מישהו אחר.  אבל לאט-לאט אני מגלה את היכולות שלו ולאט-לאט לומדת להעריך אותן.

השבוע נפלה עלי ההכרה שהאמהות היתה לי קשה מאד בהתחלה.
שנכנסתי עם יהלי שלי למאבקי כוח כל הזמן (וגם עכשיו אני לא תמיד מצליחה להמנע מהם), שכעסתי עליה הרבה, שהייתי לחוצה וחרדה וביקורתית.
ואוזי לקח פיקוד כשביקשתי, לקח אותה על עצמו כשביקשתי, שיחרר אותי מהעול שלה כשביקשתי.
עד שהייתי מוכנה לקחת יותר על עצמי.
השבוע הרגשתי בכל מאודי הכרת-תודה לו על שהוא איפשר לי לצמוח לתוך האמהוּת שלי בהדרגה. 
וכל זה בעודו עובד במשרה מלאה,  מבשל לכל המשפחה, מתקן ובונה בבית, עוקב ומטפל בחשבונות, ומארגן לנו את כל הנסיעות והחופשות.
השבוע סוף סוף נפל לי האסימון כמה הוא חשוב לי בתור אמא.

פרגולה
סוף סוף, אחרי שנתיים (!!!) או יותר, הפרגולה שלנו גמורה ומאושרת לשימוש עצמי על ידי המועצה המקומית.  כפיים!

האמא שלי
אתמול היתה לי שיחת טלפון עם אמא שלי.  היא היתה מדהימה.  מה שהיה מדהים בשיחה הזו הוא שהיא היתה שיחה נורמלית.  שיחה נורמלית שאפשר לצפות בין אמא לבת.
אמא שלי עדיין לא נורמלית, ולא סביר שהיא אי פעם תהיה, אבל הקשר ביננו הצליח להתייצב על פסים נורמליים.
מי היה מאמין?!
דיברנו על האבא החורג שלי, זכרונו לברכה, ואמא שלי הציעה שכשאבוא לבקר נעלה לקברו יחד.  היא אמרה שהיא צריכה חנסוע לבקר ברוסיה, ורמזה שתשמח אם ניסע ביחד.
דברים כאלו נורמליים.  דברים שמעולם לא היו אצלנו.  דברים שלא יכולתי לדמיין.
אבל ככה זה.  דברים מתקדמים ומשתנים לטובה כל הזמן.

גיסי
בפעם האחרונה שסיפרתי כאן על גיסי, מצבו היה עדיין גרוע.  הוא היה מאני, שונא את כולם ומשוכנע בצדקתו ועוצמתו.
מאז המחלה עברה לשלב הבא של המחזור, והוא מלא יאוש ודכאון.  חמתי הזמינה אותו לארוחה המשפחתית הדו-שבועית, והוא התנצל בפני אוזי ובפני, דמע כמו מזרקה איטלקית, ונהג בענווה שלא היתה מביישת נזיר בודהיסטי מטיבט.
הצעתי ללוות אותו לביקור הבא שלו אצל הפסיכיאטר הציבורי, ולשמחתי הוא הסכים.  
נסענו לשם בנפרד, כי הוא רצה אחר כך ללכת לדבר עם אנשי האיגוד המקצועי.  אבל בחדר ההמתנה היתה לנו שיחה קצרה שבה הוא שאל על הדוקטורט שלי.  אנחנו מכירים כבר 6 שנים, וזו הפעם הראשונה שהוא שאל על העבודה שלי.
אצל הפסיכיאטר, שהיה הודי חביב, מקצועי וטוב-מזג, שתקתי במחצית הראשונה של הפגישה.  מדי פעם איששתי דבר כזה או אחר שהוא אמר, אבל בגדול נתתי לו לנהל את הפגישה.  ואז הפסיכיאטר שאל אותו אם היו לו אפיזודות של דכאון בעבר, וגיסי אמר שלא.
אז התערבתי.  אמרתי שהיא לא בטוחה מה מותר לי להגיד, וגיסי אמר שאני יכולה להגיד הכל.
אז שאלתי אם הוא זוכר איך הוא הרגיש לפני שהלך לגמילה בפעם הראשונה.  גם כי לא ידעתי כמה הוא זוכר, וגם כי לא רציתי לספר בעצמי, רציתי שהוא יספר.  בפעם ההיא, הוא דיבר על התאבדות, הבעית את חמתי, ואפילו הכין לעצמו לולאת-חנק.  אם זו לא אפיזודה של דכאון, אני לא יודעת מה כן.
אה, שכחתי מזה, הוא אמר.  הוא אישר לפסיכיאטר שזו היתה תקופה קשה של כשבוע, אבל לא פירט.
ועם החברה הקודמת שלך, שאלתי אותו, היו דברים דומים?
גיסי, שכבר אסף את עצמו, התחיל שוב לדלוף.  אם את רוצה ללכת כל כך אחורה... הוא אמר.
היו עוד כמה אירועים שהזכרתי לו, בהקשרים אחרים - ההיסטוריה שלו עם החוק, היסטוריה רפואית ומשפחתית.  דברים כאלו.
עושה רושם שגיסתך יודעת עליו יותר ממה שאתה יודע על עצמך, צחק הפסיכיאטר.
גיסי הסכים - זה מדהים, והיא רק איתנו חמש או שש שנים.
אני מקדישה לכולכם הרבה תשומת לב, אמרתי לו.  כולכם מאד חשובים לי.

הפיסיכאטר בעיקר הדגיש כמה חשוב לו לקחת את התרופות שלו במינון הנכון, ואמר שהוא רוצה לראות אותו שוב בעוד חודש.

הוא כן סיפק לנו אתנחתא קומית, כששאל את גיסי מה מקומו בסדר הלידה המשפחתי.  גיסי אמר שיש לו אח ואחות.
אח קטן ואחות קטנה?  שאל הפסיכיאטר.
אח גדול ואחות גדולה, ענה גיסי.
אבל חשבתי שאמרת שזו... גיסתך...  התבלבל הפסיכיאטר.

לקח לי כמה שניות להבין את מקור הבילבול.
I am the younger wife of the older brother
הסברתי לו.
הפסיכיאטר מיהר להתנצל על שהפגין הפתעה.

יצאנו משם וגיסי עדיין התקשה לקבל את האבחנה.  איך זה שארבעים וארבע שנים אני בסדר, ופתאום אני ביפולארי?  הוא לא הפסיק לשאול.
היית תחת השפעת אלכוהול בשלושים שהשנים האחרונות, אמרתי לו.  מי יודע מה כל האלכוהול הזה הסתיר מתחתיו.
אבל מה זה חשוב איך הם קוראים לזה?  שאלתי אותו.  מה שחשוב זה שעכשיו אתה בדרך להחלמה.  הם צריכים את השם הזה כדי לדעת איך לעזור לך.
תראה, אמרתי לו.  הכל יסתדר לטובה.  אני יודעת שקשה לך להאמין בזה, כי כשנמצאים בתוך התהליך קשה לראות את הסוף שלו. אבל אני אספר לך את סיפור הקושי הגדול שלי.
כשיהלי נולדה, עבדתי עם שני מנחים מהגיהנום.  הם התעקשו שאחזור למשרה מלאה כשהיא היתה בת 3 חודשים.  
לא האמנתי לגודל האכזריות.  הנקתי אותה, בקושי ישנתי, לא היו מקומות פנויים בגן הילדים - והם התעקשו.  
התחננתי שיוותרו לי.  שיתנו לי רק שלושה חודשים בחצי משרה, כדי שאוכל להניק אותה, לעבוד מהבית, עד שיתפנה מקום בגן.  אבל הם לא ויתרו.  הקשו ליבם ואמרו - או משרה מלאה, או שנפסיק לך את המלגה.  זה הכל.
בכיתי ימים שלמים.  לא ידעתי מה לעשות. 
סיפרתי לכל העולם מה שקורה לי.  לכל חברה, לכל מכרה.  ואז חברה אחת הציגה בפני את ברברה.
והרי ברברה שווה את משקלה בזהב.  היא שווה עשרה גני-ילדים.  היא חלק מהמשפחה.  אני לא רואה את החיים שלנו בלעדיה.
אבל אילו המנחים שלי נתנו לי את מבוקשי, ויהלי היתה הולכת לגן, לעולם לא הייתי פוגשת את ברברה!
אז, באותם ימים של קושי, לא יכולתי לראות איך הכל מסתדר לטובתי.  אבל כך היה.
גיסי התחייך.
יש לך זוית נהדרת על דברים, הוא אמר.  את צריכה להיות שם בשטח.
זה השטח, אמרתי לו.  לעזור לבני המשפחה שלי להיות יותר מאושרים - זה השטח.  מה יותר חשוב מזה?

לראשונה בחייו, גיסי יצר קשר עם פסיכולוגית.  
לאן הדרך הזו תוביל אותו - אנחנו עוד לא יודעים.  אבל זו דרך שונה מכל מה שהוא הכיר עד כה.

אחיינית
האחיינית של אוזי בהריון.  חודש שני.
מזל טוב.

אוטוטו קריסמס.  הכל מלא מסיבות ומפגשים וחגיגות, אבל אני מקפידה לשמור על סופי השבוע שלנו לפחות קצת פנויים.

נכתב על ידי קואלה בחומוס , 19/11/2013 11:06  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  קואלה בחומוס

בת: 47




21,826
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקואלה בחומוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קואלה בחומוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)