האושר הזה שמרגישים מילדים אין לו שני. זה מדהים כשהדברים עובדים איתם. כשהכל זורם, משתפר, עובד, פורח. כמובן הצד השני של המטבע אפל בצורה סימטרית ומקבילה, וכשהדברים הולכים רע, יש להם הכוח למוטט את כל שמחת החיים. אבל כרגע אני רוצה לדבר על הרגעים השמחים, כדי לזכור שיש גם כאלה.
לקחנו את הגדולה לטיפול משפחתי.
גם אוזי וגם אני חששנו עמוקות מהמהלך ומהתוצאה. הקטנה היא ילדה סלחנית, אבל הגדולה נאחזת בפגיעות ועלבונות, מאמצת אותם קרוב קרוב אל ליבה, ומטפחת אותם כאילו היו חיות מחמד.
אפילו הקטנה אמרה - אני לא יודעת אם זה יצליח. הגדולה, כשהיא מרגישה מותקפת, היא נכנסת למגננה. ואף אחד לא יוציא אותה מזה.
אולי זה לא יצליח, אמרתי לקטנה. אבל אנחנו חייבים לנסות. חייבים לנסות.
לפני הפגישה העליתי את העניין עם אוזי. מה בעצם אנחנו רוצים ממנה? שאלתי אותו. אנחנו צריכים לבוא אליה בבקשה ברורה ומוחשית. אחרת כל הטיפול הזה שווה לתחת. האם אנחנו רוצים שתבוא לבקר אותנו יותר?
לא, אמר אוזי. אני לא, בכל אופן. היא מרגיזה אותי כשהיא באה. היא עולה לי על העצבים.
גם אני לא נהנית כשהיא באה, הסכמתי. אני מרגישה איך היא מרגיזה אותך, והיא מתעמרת בקטנה, ופשוט לא כיף איתה. אולי נעבוד על זה בשלב מאוחר יותר, אבל כרגע?
לבסוף בחרנו את המסר הבא: אנחנו אוהבים אותך ורוצים קשר יותר קרוב איתך. מה צריך לקרות כדי שקשר כזה יהיה אפשרי?
ממסר כזה קשה להיפגע, ואם נקבל ממנה מה קשה לה, אולי בעתיד יתפנה מקום לדבר על מה שקשה לנו.
הדקות הראשונות בפגישה עברו עלינו בשיתוק מוחלט. שכחנו מה המסר ועל מה רצינו לדבר. ישבנו שם בגימגום מוחלט, ולמזלנו המטפל לקח פיקוד (לראשונה בתולדותינו) ושאל את הגדולה שאלות על גבי שאלות, עד שנתקלנו בקצה חוט.
איך את מרגישה לגבי המעבר של אחותך חזרה לבית אבא? שאל המטפל.
זה בסדר, ענתה הגדולה את תשובת המטופל הקלאסית שפירושה "אני מסרבת לדבר ללא עורך דין".
אנחנו שמענו שהתנגדת למעבר, אמרנו לה. ואפילו הקטנה, עושת דברה של הגדולה, הסכימה.
לא התנגדתי, התגוננה הגדולה. חשבתי שזו טעות מצד הקטנה להחליף בתים כל הזמן. כשיש בעיה בבית אחד היא רצה לבית השני. אני חשבתי שזו טעות. שהיא צריכה להתמודד עם המציאות בבית שבו היא נמצאת.
אנחנו שמענו את המשפט - "שלא תעיזי לעבור, כי זה ישבור לאמא את הלב" אמרנו לה.
נכון, זה באמת ישבור לאמא את הלב, אמרה הגדולה. אני דואגת לאמא. קשה לה לקבל את זה, ואני לא רוצה שהיא תסבול.
כולנו השתתקנו.
הגדולה נלחצה. אני עומדת למשפט או משהו?
לא, לא, אמרתי לה, ויצאתי מהקפאון. זה נשמע מקום מאד קשה בשבילך, שאת צריכה להיות בו. זה מקום שבו את צריכה להיות אמא של אמא. שאת צריכה לחשוב על אמא קודם כל, ורק אחר כך על עצמך.
זה לא כזה סיפור, התנערה הגדולה - זה תמיד היה ככה. אני כבר רגילה.
אבל זה עוד יותר גרוע - אמרתי לה. אם זה תמיד היה ככה - ריבון עולמים! אם את תמיד היית אמא של אמא, מי היתה אמא שלך? אם את תמיד היית אחראית על אמא, מי היה אחראי עלייך?
זה לא התפקיד שלך, להיות אמא של אמא. וזה מקום מאד קשה להיות בו.
זה נכון, הסכימה הגדולה. אני מנסה לשחרר. אבל זה לא קל. זה לא פשוט. ניסיתי לעזור לה לעבור הלאה, מאז הפרידה מאבא, אבל זה לא עובד. היא לא עוברת הלאה.
אולי זה לא תלוי בך, הצעתי. אולי את לא יכולה לגרום לה לעבור הלאה.
כנראה שלא, אמרה הגדולה. זה כאילו שהיא רוצה להישאר תקועה שם. וזה לא פשוט לי לבוא לשם, כי זה בעצם מועדון שונאי אבא. הם כולם מתכנסים ומרכלים עליו ועל כמה שהוא נוראי, ולי מאד לא נוח עם זה. אני מנסה להיות בסדר עם כולם, אבל להיות בסדר איתכם, מבחינת אמא, זה אומר שאני נגדה. אז כבר הרבה זמן אני לא מספרת לה כשאני נפגשת איתכם, או כשאני באה אליכם. כי היא לא עומדת בזה. זה הופך לריב בלתי נסבל ומסע הכפשות שמטרתו להסביר לי שאבא שלי הוא השטן.
כשלוקחים בחשבון כמה זבל הילדה הזו סובלת, חשבתי לי, אז יוצא שהיא בסך הכל בסדר, לא?
אנחנו עשינו בחירה, אמרתי לגדולה. אבא שלך ואני. בחרנו את הבחירה הנכונה לחיים שלנו. אבל אתן לא בחרתן. כולם נדרשים לשלם מחיר, גם אנחנו. אבל אתן נדרשות לשלם מחיר על בחירה שלא בחרתן, ואין ספק שזה קשה. אני מצטערת על המחיר שזה גובה מכן. אני מצטערת על הכאב. הלוואי ויכולנו לעזור.
אבל בקשר אלייך - נשמע שאת יוצאת קירחת מכאן ומכאן, אמרתי לה.
כולם בהו בי בתדהמה. על מה את מדברת? שאלה הגדולה. יש לי שיער יותר ארוך משלך.
וכאן הבנתי שלא את כל הפתגמים כדאי לתרגם מילולית.
נשמע שאת מפסידה משני הצדדים, אמרתי לה. מצד אחד, את לא יכולה להיות קרובה אלינו, כי זה יפגע באמא שלך. מצד שני, אנחנו שומעים על הרבה מריבות שלך בצד של אמא, כי את לא מוכנה לסבול את ההכפשות נגד אבא.
אני רוצה להציע, כיוון שאת ממילא לא חולקת הכל עם אמא, אולי תוכלי כן לחזק את הקשר שלך איתנו, ופשוט לא לחלוק את הקשר הזה עם אמא. לא בשביל לשקר, אלא כי קשה לה לקבל את זה.
אנחנו רוצים קשר קרוב יותר איתך, אמרנו את המסר. היינו רוצים לדעת מה לעשות כדי שזה יקרה.
הגדולה לקחה קצת זמן. לא ידעתי שככה אתם מרגישים. חשבתי שטוב לכם הריחוק.
את מאד רגישה ומאד נבונה, אמרתי לה. ובאמת יש לך התנהגויות שלא תמיד אנחנו אוהבים וייתכן שאלו הרגשות שאת קולטת מאיתנו. אי אפשר לעבוד עלייך ואי אפשר להסתיר ממך כלום. אבל כשאת כן איתנו, זה נהדר! הרי בקריסמס באת, והיית מעורבת, ועזרת בהכנות, ושוחחנו, והיה נפלא! זה כל כך כיף כשאת באה ואת חלק מהמשפחה. וביום ההולדת שלך? שאירגנו בשבילך את כל המסיבה, והכנו חידון על חייך, והכנו בשבילך וידאו, והשחלנו לשם תמונה של בת דודה שלך בתחתונים כדי להביך אותה (בשביל שיהיה לך דובדבן על הקצפת) - היה נורא כיף!
אני חושבת שלי ולך יכול להיות קשר נפלא, אמרתי לה. אני חושבת שאת ואני יכולות להתחבר בהרבה רבדים. יש לנו הרבה במשותף, ויש בך תכונות שאני מאד אוהבת. את בחורה חכמה מאד ורגישה מאד. את ידעת על אבא שלך ועלי הרבה לפני כל אחד אחר, בגלל שאת כל כך רגישה ונבונה. את קולטת דברים שאחרים לא קולטים. את מאד ישירה וכנה, ואני תמיד יכולה לבטוח בך שמה שאת אומרת - זה מה שאת מתכוונת אליו.
אבל אולי אני לא יכולה להיות במקום הזה. אולי בגלל עניין הנאמנות לאמא שלך, את ואני לא יכולות להיות קרובות. ואם זה המצב, אני מקבלת אותו. זו זכותך. ואני מבינה את הבחירה שלך.
רק שחבל לנו. אנחנו, שלושתינו, די מרוצים יחד. היינו רוצים תהיי חלק מזה.
הגדולה חייכה. מאד באיפוק, אבל אי אפשר היה לטעות.
טוב, תזכרו שאני גם עסוקה, אמרה הגדולה. אני הרי עובדת במרחק של שעה וחצי נסיעה. ויש לי את הסוסים. ועכשיו החבר לא מוכן לעזור לי עם הסוסים. אז אני קצת עמוסה.
החבר זה עוד עניין, אמר אוזי. אנחנו יודעים שדברים קצת חורקים בינכם, אבל את לא מוכנה לספר לנו מה קורה. את אומרת שהכל בסדר. את לא משתפת.
הגדולה מילמלה תירוצים מתירוצים שונים.
אני חושבת שאת מתביישת, אמרתי לה. אני חושבת שאת רוצה שנחשוב שהכל אצלך מושלם, ואת פוחדת שאם תודי שיש בעיות, נצחק עלייך או נעליב אותך.
אבל אנחנו בצד שלך.
הבחור הזה, נכון שהיו לנו השגות לגביו בעבר, אבל בשנתיים האחרונות האדם היה שלוחה שלך. הוא עשה בשבילך הכל, הלך איתך לכל מקום, היה מסור לך לחלוטין. אם זה מי שאת רוצה לחיות איתו, אז כנראה שאת יודעת מה את עושה. אם יש לכם קשיים - וואלה. למי אין קשיים? את חושבת שאבא שלך ואני לא רבים? אולי אנחנו צריכים לשתף איתך חלק מהקשיים שלנו, כדי שתדעי שאנחנו לא שופטים אותך. כבר מזמן חשתי שאבא שלך ואני צריכים לריב בפני הקטנה, במקום לחכות שתהיה בחדר אחר, כי אחרת, איך היא תלמד לריב?
אני יודעת לריב! קפצה הקטנה, למדתי מאבא ואמא.
לא ריבים כאלו, מיהר אוזי לתקן אותה. ריבים שאשכרה יוצא מהם משהו בריא.
זה לא שאני מתביישת, חזרה הגדולה למרכז. אני פשוט לא רוצה שאנשים ירגישו שהם לא יכולים לדבר איתי. אני זו שתמיד מדברים איתה על בעיות. לא להיפך. ובכלל, אני אוהבת לפתור את הבעיות שלי לבד.
כולם אמרו מה שאמרו, דברי הסכמה וכאלה, ואחרי כמה סיבובים אמרתי שאני לא מסכימה עם מה שנאמר כאן. מה זה עוזר לנו שאת נותנת לנו גירסה שטחית של מה שקורה בחייך? אנחנו רוצים לדעת מה איתך, לא סתם איזו תמונה מלוקקת. ובאשר לבעיות ולפתירתן - האם את באמת מאמינה שלהישאר איתן לבד עוזר לך? תסתכלי על אחותך, כי זה יותר קל לראות מבחוץ. את מאמינה שהיה לה יותר טוב אילו היא שמרה את הבעיות שהיו לה עם החבר לעצמה?
אני מבינה מה את אומרת, אמרה הגדולה. לא חשבתי על זה.
עוד עניין שרציתי להעלות, אמר אוזי, זה התינוקת. את לא שמחת כשהודענו עליה.
כבר דיברתי איתך על זה, ניסתה הגדולה להתחמק. אמרתי לך. פחדתי שזה יעציב את אמא. זה הכל.
תראי, אמרתי לה. אני מאמינה שלאמא שלך יש חלק בקושי. אבל יחד עם זה, לדעתי, יש שם קשיים שמגיעים ממך אישית. אני חושבת שזה נושא סבוך בשבילך. אני חושבת שיש לך קושי עם התינוקת בגלל הרבה דברים. בגלל הילדים שלך-עצמך (הגדולה עשתה הפלה להריון לא רצוי בגיל 18, אבל לא היתה שלמה עם הבחירה הזו מאז ועד היום), בגלל המקום שלך במשפחה, בגלל המקום שלי. אני מבינה שזה נושא קשה לך, ומבחינתי - אני מוכנה לחכות שזה יעבור.
זה נכון שקשה לי, אמרה הגדולה. כששמעתי, חשבתי לי - עכשיו, כשתהיה להם תינוקת, הם לא כבר לא יצטרכו אותי יותר.
והקטנה הוסיפה - אני חשבתי, זו תהיה הבת הביולוגית שלך. את כבר לא תרצי אותנו אחרי שהיא תבוא.
בנות, ביולוגית או לא, היא תהיה תינוקת. תינוקות צריכים הרבה יותר תשומת לב מילדים בוגרים, נכון?
הבנות הסכימו, אבל אפשר היה לראות שזו לא תשובה מספקת בשבילן.
קודם כל, אם כבר, נצטרך אתכן הרבה יותר ברגע שתהיה בבית תינוקת. ודבר שני, אני הייתי בת יחידה. לי לא היו אחיות גדולות. וזה הרי יכול להיות הדבר הכי נפלא בעולם.
לגדולה אמרתי - את יכולה להיות האחות הגדולה מהאגדות! הרי את כל כך בעניין של סוסים, את תוכלי לקחת אותה לרכיבות על פוני. את גדולה יותר, ולכן יותר סביר להניח שיהיה לך מקום משלך בקרוב. תוכלי לקחת אותך אלייך ולשחק איתה. את יכולה להיות אחות גדולה של פינוקים ומשחקים.
אבל אני מבינה שקשה לך איתה, עם הרעיון של עוד אחות קטנה, שתשאיר לך עוד פחות מקום. ואני מוכנה לחכות שיעבור לך העניין הזה. לדעתי, בחוויה שלך, תינוקת חדשה פירושו שאת נשכחת ומושלכת הצידה. כי זה מה שקרה לך בעבר.
זה מה שקרה לי בעבר? שאלה הגדולה.
את בטח לא זוכרת את זה, אמר לה אוזי. יש תפיסה משפחתית שאת לא אוהבת חיבוקים ולא אוהבת להתרכבל, אבל זה לא תמיד היה ככה.
כשהיית קטנה היית מאד כירבולית. אהבת לבוא אלינו למיטה בבוקר. כל בוקר היית מתעוררת קצת יותר מוקדם, ובאה למיטה שלנו, שלי ושל אמא שלך.
היה לך קשה להפסיק להרטיב במיטה. וכשהיית רטובה, לא הרשינו לך להיכנס למיטה שלנו. ובשבילך, זו בטח היתה דחיה נרואית. למה פתאום לא? למה פתאום לא רוצים אותי? ובדיוק אז נולדה הקטנה. ופתאום לה כן היה מותר להיכנס למיטה שלנו, ולך לא.
ואני הוספתי - לאמא שלך יותר נוח עם תינוקות קטנים. בוודאי היה לה קשה להתמודד איתך פתאום, עם ילדה רגישה וחכמה כמוך. היא העדיפה להתרכז בתינוקת קטנה, שהמצב איתה פשוט יותר. ואת בטח הרגשת נטושה.
אז לא פלא שבחוויה שלך, כשמגיעה תינוקת, זה אומר שישכחו אותך.
זה באמת מה שחשבתי, אמרה הגדולה. עכשיו כבר לא ירצו אותי בכלל.
נרצה אותך מאד, אמרנו. יכול להיות לך תפקיד מאד חשוב במשפחה הזו החדשה. אבל אם את צריכה זמן, אז קחי לך זמן.
ועוד דבר שחשבתי עליו, אמרה הגדולה, זה מה יהיה עם סבתא. ברגע שתהיה תינוקת, היא תשקיע את כולה בתינוקת. ואז לא היהי לה זמן לאף אחד אחר.
זה זרק אותי מאיזון, כי למיטב ידיעתי הגדולה לא רואה את סבתא שלה, אמא של אוזי, יותר מאשר באירועים משפחתיים. וחוץ מזה, החותנת היא אישה שיודעת לאזן בצורה נפלאה את הצרכים של כולם. איכשהו, היא מצליחה להספיק ולהתראות עם כולם, לקנות לכולם ולעזור לכולם.
אמרתי מה שהיה לי להגיד לגבי איזון, ואוזי הסכים איתי, אבל לקח לי כמה שעות עד שנפל לי האסימון.
הפחד הזה לא מגיע מהגדולה. כמו שאמרתי, היא לא נפגשת עם החותנת מי יודע כמה. זה תיעול של פחד של אחרים במשפחה. ולייתר דיוק - האח השיכור של אוזי, המוכרז מזה שנים כבן היקיר לאמו.
אבל זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.
יצאנו מהטיפול בתחושת הקלה, בתקווה, באמונה שיכול להיות יותר טוב. מאז, הגדולה התארחה אצלנו ללילה אחד, והיתה לנו חוויה מאד חיובית. מאז היא הספיקה להיפרד מהחבר, מה שמצד אחד מאד מפחיד בשבילה, ומצד שני מעורר אצלנו הרבה תקווה לגדילה.
שום דבר לא קורה בבת אחת, אבל מדהים אותי כמה מהר הדברים זזים במשפחה הזו. כמה מהירה ההשפעה של המילים שלי.
וכמה מזל יש לי, לראות את כל זה קורה.
כינוי:
קואלה בחומוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
