"אם אתה מתכוון לחסל אותי , אז קדימה ...." החל ק'צושירו בגבורה  .
"קיוזו לא...." נשמע לפתע קולה של קירארה שני הגברים הביטו לאחור מבחינים בה

 עומדת בכניסה לחדר ידיה קרובות לליבה ועיניה מביטות בבהלה במחזה שלפניה :
קצ'ושירו היה דחוק לקיר אל צווארו מוצמדת חרבו של קיוזו  .                                  
 " ליידי קירארה .." נדהם הנער  .
 "אל תתערבי " ענה קיוזו קולו היה אפלולי ומפחיד .
"בבקשה אל תפגע בו " התחננה הנערה   היא התקשתה לקבל את העובדה שהגבר אותו כל כך אהבה באמת התכוון לחסל את אחד מחבריו  לקבוצה בכזאת קלות .
"אל תתערבי עלמתי " קרא ק'צושירו אל הנערה הנדהמת . איך היא יכלה שלא להתערב , אם כי במחשבה שנייה הוא צדק , היא לבדה לא תוכל לעשות הרבה היא החליטה שכדיי יהיה להודיע על כך לסמוראים האחרים ומהר אחרת , ק'צושירו עלול לאבד את חיו . קירארה  ממהרת להסתובב אל הדלת אך אז היא הבחינה  בשני גברים העומדים מולה 

 " קיוזו .." נשמע קולו של שיצ'ירוג'י אך קיוזו מתעלם ממנו בעודו מצמיד  את חרבו קרוב יותר אל צווארו של הנער  שלפתע הבחין  ביד מכוסה כפפה לבנה המונחת על שלו "אתה?!" לחש קיוזו באי אמון "סנסיי..." נדהם גם קצ'שירו , הוא היה מופתע שלמרות הכול הוא עדיין מגן עליו   .

"אין לזה טעם " אמר קאמביי בשקט מרים את ידו  מידו של קיוזו  זה רק הביט בקצ'ושירו , מבטו היה חודר ומלא כעס . ק'צושירו ראה את סופו קרב אליו אך להפתעתו הרבה הרים קיוזו את חרבו והחזיר אותה לנדנה   מתרחק משם בשקט  "קיוזו ..." לחשה קירארה .
קאמביי לא אמר דבר רק הביט בשקט בסמוראי המתרחק ובנער העומד עדיין קרוב אל הקיר , ממשש את גרונו הכואב  , ולחשוב שאם קאמביי לא היה מגיע , חיו היו מגיעים לקיצם  "מה קרה כאן ?" דרש סמוראי המבוגר לדעת .
 "שום דבר .."   השיב הנער .

 "מוזר מאוד , לי זה לא נראה כמו שום דבר " החל  שיצ'ירוג'י בעודו מחייך ומושך בכתפיו , היה לו ברור שקצ'ושירו מנסה להסתיר משהו אבל השאלה היא על מי הוא ניסה להגן על קיוזו או על עצמו ? . 

"שיצ'ירוג'י .." החל קאמביי בשקט פונה אל בן לוויתו .

 " קבלתי.... " הוא השיב בצייתנות חיוך פרוש על שפתיו ממהר לעזוב את המקום , לוקח את קירארה איתו .
"אני מודה לך אדוני , שהצלת את חיי ...." הודה לו ק'צושירו מרכין את ראשו .           
 "ומדוע הייתי צריך לעשות זאת ?" שאל קאמביי שהוא מעוניין להגיע לשורש הבעיה .                                                      
"אני מצטער אבל אין לי מושג מה קרה " שיקר קצ'ושירו .
"אתה בטוח ?" חקר קאמביי .
"כן אדוני , בכל מקרה ,  אני ממש מודה לך , אבל אם כל הכבוד , אני חושב שהייתי מסתדר לבד  "   השיב הנער קאמביי נאנח  עיניו מביעות את חוסר שביעות רצונו מהעניין  " על קיוזו נאמרו דברים רבים , אבל דבר אחד בטוח לגביו הוא מעולם לא שלף את חרבו מהסיבות לא הנכונות ולא חפש אותן בעצמו "  .
 " קשה לי להאמין שדווקא אתה מכול האנשים מדבר עליו שבחים  . אתה , האיש אשר במותו הוא חושק יותר מכול  " .
 "קצ'ושירו ...." החל הסמוראי המבוגר  קולו היה שקט  אבל טון הדיבור שלו היה נוקשה  מהרגיל כאילו בקש לומר לנער כי הוא עובר כל גבול בדבריו .
 " בבקשה סלח לי ..." מהר קצ'ושירו להתנצל  .
"שהיה ברור דבר אחד " החל קאמביי בטון גוער " אני מוכן להפקיד את חיי בידי כל אחד מאנשי , במיוחד בידיו של קיוזו " אמר לבסוף פונה אל הדלת ועוזב את המקום .
קצ'ושירו הביט בו נעלם אט אט מתווך ראייתו , מטיח את ידו בקיר מרוב כעס 'קיוזו הארור ' עכשיו אפילו קאמביי מגן עליו ולחשוב שפעם העריץ אותו אבל עכשיו הדברים החלו להשתנות ...

* בבקתת הסמוראים ספר שיצ'ירוג'י  לחבריו את מה שקרה :
"קיוזו תקף את קצ'ושירו ?" שאל גורביי .
"חבל שלא ניקז את ראשו של הפרחח הזה " נאנח הייאצ'י.
"הייאצ'י סאן..." נדהמו השניים.
"איך אתה יכול לדבר ככה ..?" גער בו שיצ'ירוג'י .
"חשבתי שאתה מחבב את הילד " הוסיף גורביי .
"אני לא אומר שלו חבבתי אותו , למעשה אני עדיין מחבב אותו " השיב הייאצ'י .
" אבל קשה לי להאמין שהוא היה כזה כפוי טובה , או ששכחת שהוא נסה להרוג אותך "

פנה אל גורביי בטון עוקצני "דווקא אותך , זה שבעבר הציל את חיו " .
"לא , לא שכחתי , אבל זה גם לא אומר שאני מסמן אותו על כך כמו ששיצ'ירוג'י אמר בעבר ' לכל אדם יש סיבות למעשיו  אנחנו צריכים להקשיב לו קודם ולשפוט אותו אחר כך"

 "כנראה שאתם צודקים , אם כי לא נראה לי שדבר יכול לפצות על בגידה שכזאת , אילו מן

סיבות היו לו בדיוק כעס , שנאה  ?"
"הייתי אומר שמדובר דווקא בקנאה ..." חייך גורביי
 "קנאה , קנאה במה ?" ניסה הייאצ'י להבין.
" יותר נכון יהיה לומר במי " תקן אותו גורביי .
 " אתה שוב דוחף את האף גורביי סאן " גער בו שיצ'ירוג'י .
" אני בסך הכול עניתי לשאלה פשוטה " השיב גורביי בחיוך ליצני  .
" כן , רק שתמיד אתה עונה על מה שלא צריך .... " נאנח שיצ'ירוג'י  בעוד הייאצ'י החל מגחך  וגורביי חייך מושך בכתפיו .

* השמש כבר החלה לשקוע כאשר טיילה קירארה ביער ראשה היה בעננים .

מנסה בכל כוחה לשכוח את המחזה שהתגלה לפניה מוקדם יותר היום , פניו המפוחדות של קצ'ושירו אשר חרב הייתה צמודה לגרונו , חרבו של קיוזו .  צמרמרות עלתה כאשר נזכרה בקולו כו אפל ומפחיד עינו נעוצות בה , כו קרות היו ואפלות.
 "ליידי קירארה "נשמע קול מאחוריה הנערה הסתובבה לאחור בבהלה לשמע הקול .
 "קצ'ושירו סאן " .
" רציתי להתנצל ..." אמר הנער מתקדם לכיוונה "על מה שקרה מקודם " הוא סיים את דבריו שולח מבט רך בנערה ההמומה שמולו .     
 על מה הוא מתנצל ?,  הרי הוא היה זה שהצמידו לו חרב לגרון "אין לך על מה להתנצל "

 השיבה קירארה משתדלת בכל כוחה לחייך .
"אני מניח שזאת אשמתי ..." החל קצ'ושירו "אני הוא זה שהתחיל עם קיוזו אבל ..." הוא עצר לרגע שקול בדבריו " זה כל כך הרתיח אותי , איך שהוא דבר עליך הבוקר עד שהרגשתי שחובתי היא לומר לו שהוא טועה " אמר לבסוף  .
"למה עשית דבר כזה ?" התפלאה הנערה .
"אמרתי לך בעבר " הוא השיב אוחז רכות בידה.  " אכפת לי ממך מאוד, ואני לא מוכן שמשהו יפגע בך ,  במיוחד לא קיוזו " קצ'ושירו נאנח קלות עדיין אוחז בידה ששאל

 " תצטרפי אלי ?" .
 "אני ..." החלה קירארה לומר היא הייתה נבוכה ומבולבלת ולא ידעה מה לעשות.
 "אני מבטיח לך שלא תתחרטי " המשיך הנער שהוא עומד ממש מולה שפתיו ריפפו קרובות אל שלה עומדות לנשק לה .

 "קירארה....." נשמע לפתע קול מאחריה הוא היה קר כרוח הנושבת על פניה וחדר אל ליבה , כואב יותר מכל חרב .  קירארה קפאה על מקומה היא לא הייתה צריכה להסתובב כדי לדעת מי זה היה אבל למרות זאת לא יכלה להימנע מכך . שהיא מתעלמת לרגע מקצ'ושירו אשר עמד מולה הסתובבה הנערה לאחור מבחינה בדמותו הגבוה של גבר אשר עמד שם בן הצללים שערו הבלונדיני ריחף קלות ברוח עיניו האדמדמות  ננעצו בנערה המאובנת שמולן ובבן לוויתה ומבטן רחוק היה מלהיות מאושר.
"אתה..." קרא קצ'ושירו בעלבון , זכר לתקרית הקטנה שארעה  קודם לכן .
 "קיוזו ...." לחשה קירארה ההמומה שהיא מרכינה את ראשה מתחמקת בכל דרך אפשרית ממבטן החודר של עיניו , פחד החל ממלא את ליבה 'מה יהיה עכשיו ' .....

ההמשך יבוא .....

טוב  , זה הכול בנתיים 

                        אז , עד הפרק הבא ....

                                                    שלכם