דיון אהובתי. את זוכרת את הרגעים האינטימיים שלנו יחד? כל כך קרובה וגם רחוקה בו זמנית. תמיד מותירה אותי בפה פעור, במחשבה מבולבלת, רוצה עוד. אולי זה סוד הקסם שלך. שלעולם אינך מודה ברגשותייך. שמשחקת בי כבכדור- זורקת-תופסת-זורקת... האם אני כל כך צפוי שליבי הולך שבי אחר זו שאינה רוצה בו? האם אני גבר טיפוסי שנמשך אל זו שמתרחקת ממנו כאשר הוא קרב? כמה עלוב יכול להיות קיום של גבר, ששמונה שנים חולם אותך- חושק בך...
לו רק יכולתי להיות שלם עם עצמי. להתהלך תוך ידיעה שפנטזיה היית, ולעולם תישארי. אבל אני אכול רגשות אשם וחרדה. כמה חודשים אחרי שהכרתי את אישתי באתי אלייך. ידעתי שטוב לא ייצא מזה. ידעתי שמול קסמיי גופך לא אוכל להתאפק. התחבקנו ולא יכולתי יותר לשלוט בעצמי. נתתי לך לענג אותי, בפעם האחרונה. אלוהים יודע כמה פעמים הרצתי את הסיטואציה הזאת בראשי מאז. כל כך רוצה להיות קרוב אל נפשך והדרך היחידה היא זאת שעוברת במיטה. בפעם הראשונה בחיי האומללים בגדתי. תמיד היה זה עיקרון קדוש ולא ניתן לחילול. לו רק ידעתי שהיא תהיה לאישתי ואני אאלץ לחיות עם האשמה לנצח. כנראה שזה טיבה של בגידה. ללוות אותך, לחפור בבשרך, לייסר אותך. לו רק היתה התחושה הזאת מעוררת בי גועל, אך היא מעוררת בי דברים אחרים. לו רק יכולתי לסלוד ממך. לא לשנוא- כי שנאה כמוה כאהבה- בוערת בחלציים. רק לסלוד מגופך, מחיוכך, מפיתוייך. דיון אהובתי, את משבשת עלי את דעתי. לו רק היית אוהבת אותי אז, לפני שמונה שנים, אולי הצורך העז הזה להשיגך היה מתפוגג. לא רק היית שלי לרגע יחיד. אך מעולם לא רצית. היה לך טוב ככה, לשחק בי, לקרב ולהרחיק כרצונך ולדעת שלמרות רצוני אני עבד לרגלייך. ארורים קסמיה של אישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
