צעדים ראשונים.

זה היום שישי, הכי לא שישי שיכול להיות לי.

אני מרגישה כמו בכל יום רגיל

אותו עומס.

למרות שאני נהנת מאוד, זה עדיין, מתיש.

הרבה שינויים קורים בזמן האחרון, ואני מקווה שלטובה.

יש לי תקווה, יש לי למה לצפות, אני יודעת באמת ובתמים שיש לי על מי לסמוך,

שיש לי לאן ליפול, וכשאני אתרסק, אני יודעת שיש איתי את האנשים שיחזיקו אותי, חדשים וישנים, 

למרות שאולי אין לי יותר מדיי זמן פנוי, הם הוכיחו לי שהם שם.

ואני מקווה שישארו שם.

אוף, 7 בערב יום שישי, ואני מתה מעייפות, ואני רוצה לצאת.