צעדים ראשונים.

זה השיר שכרגע מתנגן אצלי בפלייליסט, טב האמת בפלייליסט של אחותי אבל זה לא כזה משנה.

הרבה זמן שלא כתבתי, והאמת שעבר עליי דיי הרבה.

הרבה מדיי.

אם אני אנסה להזכר במה עברתי בחודשיים האחרונים אני אדחיק הכל. כדי להדחיק את אותו אחד.

האמת שכבר עבר ונגמר, יש לו חברה חדשה, רצינית, והאמת שממש חמודה, אני המשכתי כבר הלאה.

אני כבר לא מחפשת אותו בכל פינה, לא מחפשת בקרבתו, אלה להפך. מחפשת להיות רחוקה. וטוב לי ככה. אני יודעת שעוד כמה חודשים אני כן אפתח את מגירת הזכרון שבראש, ולא אפחד להזכר בו וברגעים שלנו מהפחד לחזור להרגיש. אבל זה בסדר. הזמן עושה את שלו.

בחודש האחרון התקרבתי גם לחברת ילדות נשכחת. וכך כל פעם שאני חושבת על זה מחדש, אני מפחדת. רק אחרי שהתרחקתי והתקרבתי אלייה שוב, שמתי לב לכמה גדלנו. אני כבר הפסקתי לנסות להצחיק. אני כבר לא מפחדת להיות שונה ואחרת, אני לא מפחדת לדבר על הדברים שבאמת חשובים בחיים ולא על שטויות של יום יום. וגם היא. התבגרה. נהייתה אישה.

זה מפחיד אותי כל עניין הלהתבגר הזה. זה מפחיד ומרתיע.

אבל נתגבר. כמו תמיד.

עוד פוסט חסר משמעות.