צעדים ראשונים.

השתנתי. מאוד. אני כבר לא יודעת מי אני או מה אני.

במקום התקופה היפה בחיי, אני מוצאת את עצמי שוחה במיצי רפש של אחרים. והכי מצחיק ? שהגעתי לאן שרציתי. זה מה שרציתי, אלה החברים שייחלתי שיהיו לי. וכמה שטעיתי. ומזל שגיליתי את זה עכשיו. הסם ? לא משהו בכלל. הוא זה שיוצר את הצורך שלו, הוא שמכניס אותך לרפש, שממנו אתה חושב שתצא רק על ידו. לא ברור אני יודעת. אבל הסם, זה מה שמכניס אותך למטה, וזה גם מה שמעלה אותך, לרגעים בודדים. אני מדברת כאילו אני מסוממת אני יודעת, אני ממש לא, אבל רק ההתנסות, וההתבוננת מהצד על האנשים שמשתמשים בו באופן קבוע מלמדת אותי. וגם עליי, זה טיפה התחיל להשפיע. אני ייודעת שיכול להיות שאני מפילה הכל על זה, ושבאמת זה רק תקופה שתחלוף.

בא לי לחיות את החיים שדימיינתי לעצמי, מלאי צחוק ואהבה, חברות ושמחה.

והיה לי את זה. ועדיין יש לי את זה.

אני מתחילה בדרך חדשה.